בתאריך 12 במאי 1948, בשעות אחר הצהריים, יצא כוח של חטיבת "גבעתי", ב-6 משוריינים, כדי לבדוק את הדרך מחולדה לשער הגיא. באזור דיר איוב נתקל הכוח במשוריינים, שבדיעבד התברר כי הם בריטים, שפתחו לעברו באש. מהאש נפגעו מספר לוחמים וכלי רכב והכוח נסוג.
כסיוע לכוח שנפגע, התארגנה פלוגה ג' של גדוד 51, בפיקודו של יוסף ("יוש") הרפז, אליה הצטרף סגן-מפקד הגדוד יובל נאמן. לפני לטרון נתקלה הפלוגה בכוח אויב, נכנסה לחילופי אש עימו, שנמשכו עד רדת הערב. עם חשיכה התארגן הכוח במחנה העצורים ב' שליד לטרון. בשעות הערב הועבר ציוד נוסף לכוח והוא תוגבר בכוח נוסף מגדוד 52.
עם בוקר ה-13 במאי 1948, נפתחה על הכוח אש כבדה מאזור לטרון ? מרגמות ותותחי שדה של "צבא ההצלה" של קאוקג'י, שהגיע לגזרה זו, ובעקבותיה הסתערות של ערבים לעבר המחנה.
פירוט אירוע ההיעדרות-
מפקד הפלוגה, יוסף ("יוש") הרפז ז"ל, שלח את מפקד הכיתה, ברבר שלמה ז"ל, בלווית שני מתנדבי חו"ל, מאט מנדל ז"ל וקפלן ג'רום ז"ל, לנסות ולחלץ תותח 20 מ"מ שהושאר ליד הגדר המזרחית של מחנה העצורים ב'. במהלך הניסיון לחילוץ התותח נפגעו שלושת הלוחמים וגופותיהם נשארו בשטח.
מהלך החקירה
במהלך החיפושים שערכו צוותים של הרבנות הצבאית בראשותו של הרב גורן, בסוף שנת 1949 בשטח ההפקר של לטרון, נמצאו גופותיהם של חללי חטיבת "אלכסנדרוני" שהשתתפו בהתקפה על לטרון, במסגרת מבצע בן-נון א', אך מספר החללים שנמצאו היה גדול בשלושה ממספר החיילים שנפלו במבצע, ובשל כך נקברו כאלמונים בקבר האחים של חללי גדוד 32 של חטיבת "אלכסנדרוני".
חקירת האירוע על-ידי חוקר של מערך איתור הנעדרים העלתה בוודאות ששלושת האלמונים הם חללי "גבעתי", שנפלו ב-13 במאי 1948, וגופותיהם נאספו ביחד עם חללי "אלכסנדרוני" ולא זוהו.