משמר הירדן ג' - משלט 243

תאריך התרחשות האירוע: 10.07.1948

רקע כללי-

ב-10 ביוני 1948 נכנסה לתוקפה ההפוגה הראשונה בקרבות מלחמת העצמאות. בגזרת הגליל העליון המזרחי הוסיפו הקרבות להתנהל עוד מספר ימים עד ה-12 ביוני 1948.

בגזרת משמר-הירדן, מדרום לאגם החולה וליד גשר בנות-יעקב, נפרסה החזית באופן הבא:

הצבא הסורי שחצה את הירדן וכבש, ב-10 ביוני, את משמר הירדן, התפרס במושבה וסביבה בשורת משלטים וגבעות בהן - גבעה 223, מדרום למושבה ובמשלטים 243 וירדה, ממערב לצד הדרך למחניים וראש-פינה. צה"ל וכוחות היישובים המקומיים, הוסיפו להחזיק ביתר הישובים בסביבה: דרדרה ממזרח לאגם החולה, חולתא, כפר-סולד, אילת-השחר ומחניים.

הקרב בו אנו מדברים הינו חלק ממבצע "ברוש" שהתנהל בתקופת קרבות "עשרת הימים" בתאריכים 18-9 ליולי 1948.

בזמן ההפוגה כוחות מקומיים, מן היישובים ומחטיבת "עודד", בסיוע כוחות סדירים מחטיבת "גולני" וכוחות "כרמלי" מגד' 23, נפרסו להגנה בגזרה. היה איום ממשי לניתוק אצבע הגליל בתנועת מלקחיים של כוחות סוריים ממזרח וכוחות לבנוניים, בסיוע כוחות סדירים למחצה ("צבא ההצלה" של קאוקג'י) מצפון וממרכז הגליל. הערכת המצב הייתה כי רק ניצול הזמן הקצוב, עד תום ההפוגה ב-10 ביולי, להערכות ותגבור לצד נטילת יוזמה, בסיום ההפוגה, יאפשרו את בלימת המשך ההתקדמות הסורית. הוחלט כי כוחות צה"ל יפעלו לניתוק 'ראש הגשר' הסורי במשמר הירדן מעורפו במטרה לבודדו , תוך הפעלת לחץ דו-צדדי, מחזית ומעורף, בידי כוחותינו. התכנון כלל איגוף מצפון לראש הגשר של עיקר הכוח בסד"כ של שני גדודים (22 ו-23). המהלך כלל תוכנית לצליחת לילית של הירדן ושל אגם החולה, בחסות הלילה, חבירה לכוחות בדרדרה והתקדמות בכיוון כללי דרום, תוך תפיסת עמדות שולטות ממזרח לירדן עד 'בית המכס' והכביש העולה מגשר בנות-יעקב לכיוון קונטרה. ניתוק משמר הירדן והגשר על-ידי החזקת הכביש והמשלטים הבולטים סביבו: בית-המכס עצמו, חרבת דוריג'את, בית המשטרה והגבעות החולשות על דרדרה.

כוח שני, בסד"כ של גדוד - פלוגה מקובצת מגדוד 11 וחלקים מגדוד 24, יועד ללחימה בקטע ממערב לירדן, מול ראש הגשר הסורי. מגמת הכוח הייתה ריתוק הכוח הסורי העיקרי והעסקתו, תוך תפיסה של מירב השטח ממערב לירדן והנקודות שנפלו בידי הסורים בכלל זה.

פירוט אירוע ההיעדרות-

שעת האפס, נקבעה בדמדומי-הערב של 9 ביולי 1948, לאחר תום ההפוגה. המטרה הייתה ליטול את היוזמה, כאמור, לפני שהסורים פותחים בלחימה, להפתיע את האויב בעמדות שלו ולאפשר זמן מרבי של לחימה, שתחילתה בצליחה הקשה והמסוכנת של המים, בחסות החשכה.

בשעה שנעשו המאמצים לעבור את הירדן ונערכו הקרבות מעל לדרדרה, תקף כוח שלישי מגדודים 11 ו-24, את המשלטים של הסורים אשר מסביב לראש-הגשר: ירדה, משלט 243, משלט 223, כראד אל-בקרה וכראד אלע'נאמה. מטרת ההתקפה הייתה לרתק את כוחות הסורים, כדי להקל את תנועת הזרוע הצפונית - הצולחת של גדודים 22 ו-23 ואחר-כך, בתיאום עם הזרוע הזאת, להכריע את האויב הנחלץ מלפנים ומאחור. כתוצאה מהתקפה זו נפלו במשך הלילה הראשון רוב המשלטים לידינו והסורים נסוגו אחור, אל עבר משמר הירדן, בהשאירם את נפגעיהם. עם אור הבוקר לא היה בידי האויב, אלא משלט אחד, הוא משלט כראד אלע'נאמה, ומשמר הירדן עצמה, היושבת בעמק. מצבו של האויב בראש-הגשר נראה היה, אפוא, קשה ונראה היה כי תוכנית מבצע "ברוש" עולה יפה. גם בזרוע הצפונית עלה בידי הכוחות להגיע לרוב הנקודות המתוכננות, למרות שהיה איחור גדול בלוח הזמנים. בגלל האיחור בלוח הזמנים, החליט הפיקוד לעצור את ההתקדמות ואף להשיג כוחות מסוימים לאחור, ומהלך האיגוף הכולל של המבצע לא הושלם.

לפנות בוקר של יום המחרת, ה-10 ביולי, פתח האויב בהתקפת נגד גדולה ורבת היקף. לאחר הכנה ארטילרית התחילה ההתקפה על המשלטים שנכבשו. היו אלה התקפות טנקים, שחיל-רגלים צועד מאחוריהם. הטנקים היו מתקרבים עד מרחק מסוים, נעצרים ומפעילים את התותחים שלהם, בהטילם אש על המשלטים שבידינו. בידי יחידותינו לא היו כל כלי נשק נגד טנקים לטווח זה, והטנקים לא התקרבו עד הטווח הקצר של נשק הנגד-טנקים שהיה בידינו. לא היה כול טעם להפעיל את כלי הנשק הקל והבינוני שבידי היחידות נגד הטנקים, כי דבר זה היה רק עלול לגלות את מקום יחידותינו ולמשוך את אש האויב, מבלי לגרום לו נזק.

בשעות הבוקר המוקדמות, ערך האויב את התקפת-הנגד שלו בשלושה ראשים עיקריים, שנעו אל משלט 243, וירדה בגזרה המרכזית ותל-המעברה, בכיוון פרדס חורי וחולתא, בגזרה הצפונית. כל משלט הותקף לפחות על-ידי גדוד רגלים אחד. יחידותינו על המשלטים, כמחלקה עד פלוגה לכל היותר במשלט, שעמדו באש איומה, התגוננו והדפו התקפות האויב, בגרמם לו אבדות קשות. פצועים וגופות הרוגים סורים נשארו מתגוללים בשדה שלפני המשלטים. גם בקרב כוחותינו רבו הנפגעים.

סמוך לשעת הצהרים נפלו לידי הכוח הסורי ירדה ו-משלט 243 כשיחידותינו נסוגים מהם באבדות. בהמשך היום הראשון של הקרבות, ה-10 ביולי, נסוגו כוחותינו מרוב המשלטים, שנכבשו בלילה הקודם.

בהמשך הלחימה במסגרת קרבות "עשרת-הימים" ומבצע "ברוש" עוד עברה ירדה והשטח סביבה פעמים אחדות מיד ליד. עם כניסת ההפוגה השנייה לתוקפה, בליל ה-18 ביולי 1948, היה משלט ירדה בידנו ואילו משלט 243 נשאר בשליטה סורית.

מהלך החקירה-

מצב עניינים זה נשאר בעינו עד פירוז השטח במסגרת הסכם שביתת הנשק עם סוריה, שנחתם בשלהי 1949. צוותי הרבנות הצבאית שנכנסו לשטח ההפקר מצאו את החללים אברהם לוי ז"ל ואברהם פולק ז"ל, והם נקברו כלא מזוהים בבית הקברות בראש-פינה.

חוקרי מערך איתור הנעדרים מצאו את מקום קבורתם לאחר עבודה מאומצת וממשוכת.

בנוסף גילו החוקרים בחקירתם, שדוד אביגדור ז"ל, חלל מקרבות קודמים במשמר הירדן (ב-12 ביוני 1948, לפני תחילת ההפוגה הראשונה), נקבר בקבר האחים של חללי קרבות אלה, ושמו הוסף למצבה.

נעדרים וחללים-

דוד אביגדור
אברהם לוי
אברהם (אלפרד) פולק