"לא הייתי בוחרת לעשות שום דבר אחר"

שמי אור בן חמו, בת 20 מהיישוב אזור. אני האחות הקטנה במשפחה בת ארבעה אחים, שלוש בנות ובן. למדתי במגמת תקשורת בתיכון אלון בחולון ועד למועד הגיוס עבדתי כמלצרית בבית קפה.

ערב אחד לאחר שחזרתי מהעבודה המשפחה שלי קראה לי בהתרגשות ואמרה כי מחכה לי מכתב מצהל על השולחן. אני זוכרת שממש חששתי להתאכזב מכיוון שבמהלך תקופת המיונים חזרתי והדגשתי כמה חשובה לי המשמעות של התפקיד, גם אם מדובר במרחק רב מהבית.

כשפתחתי את המעטפה הופתעתי לגלות על השיבוץ שלי כתצפיתנית, הדבר הראשון שעבר לי בראש הוא ״איך אני אמורה לשבת כל היום מול מסך?". לאחר התייעצויות עם כמה וכמה אנשים, ביניהם בת דודתי שגם היא שירתה כתצפיתנית, הובהר לי שעל אף הקושי שבתפקיד, יש בו משמעות רבה.

בינואר 2016 התגייסתי לתפקיד ועברתי את הקורס. בתום הקורס, התבשרתי שאני עתידה לשרת בגדוד 414 בגבול רצועת עזה. כשהגעתי לבסיס נחל עוז בחטיבה הצפונית, בו אני משרתת עד היום, גיליתי צוות מקצועי ומבצעי הרואה בתפקיד כשליחות.

בתקופת החפיפה ליוותה אותי תצפיתנית וותיקה שדאגה להבהיר לי עד כמה הערנות ותשומת הלב שלי חשובים ומשפיעים על בטחון החיילים והתושבים בגזרה. בתקופה זו ישבתי שעות רבות מול המסכים על מנת שאכיר את השטח בצורה הטובה והמבצעית ביותר, וככל שישבתי יותר בחמ"ל נחשפתי לגודל האחריות שבידיי ורמת המוטיבציה שלי עלתה.

כיום, לאחר שנה כתצפיתנית בגזרה, אני מרגישה את אותה תחושת גאווה וסיפוק כשאני מלמדת ומדריכה תצפיתניות חדשות בעצמי וגורמת להן להבין את המשמעות האדירה של התפקיד. אני יכולה להגיד בבטחון מלא שלא הייתי בוחרת לעשות שום דבר אחר.