מה קורה כשגששים פוגשים "פרשים"?
הגששים של החטיבה הדרומית כבר יודעים איך "לחזות את העבר" על ידי מבט בודד בקרקע. טביעת הרגל תגלה להם את השעה המדויקת בה חשוד חצה את גדר המערכת או אם התכוון לבצע פיגוע, ואבן אחת יכולה לרמוז על הימצאות מטען. כתבתנו הצטרפה לאימון מיוחד באוגדת עזה, וניסתה להבין כיצד "חוש הגישוש" מסייע להגן על אחת מהגזרות החמות ביותר
24.06.19
0
כשצועדים עם הגששים של אוגדת עזה באימון שלהם, אי אפשר שלא לנסות להבין איך הם לא מרימים את המבט מהקרקע. אך אחרי זמן קצר איתם, מאמצים אוטומטית את ההרגל ועושים בדיוק כמוהם, ולא משנה כמה הנוף שמסביב מרהיב.
בעיניים בורקות הם התבוננו בכל עלה ואבן, והנהנו בסימולטניות למראה כל ממצא שאיתרו. בלי מילים, היה נראה שכולם מבינים אחד את השני וחושבים בדיוק את אותו הדבר, כאילו שה"כתובת הייתה על הקרקע". "הנה כאן", הצביע עיד, אחד מהגששים, אל עבר טביעת רגל שהספיקה להיבלע בחלקה, "אפשר לראות בבירור שזו טביעת רגל של גבר". כשניסיתי להבין בעצמי כיצד הוא ידע זאת, הוא ענה בתמימות שהוא לא יכול להסביר ורק סינן: "זה פשוט ככה, ברור לחלוטין".
ובאמת, בשביל אותה קבוצת חיילים, בדואים במוצאם, אכן היה מדובר בדבר הברור ביותר. עוד מגיל קטן בבית, כל אחד מהם היה מחובר בדרך כזו או אחרת לטבע - חלקם רעו כבשים ואחרים ניהלו משק, ולאט לאט התחילו ללמוד משהו שאי אפשר ללמד בשום מקום אחר - חיבור אמיתי לאדמה וההבנה המלאה שלה.
הגששים עוברים קורס של ארבעה חודשים, אך לדברי סרן מוחמד ג'ועמיס, שממלא את מקום קצין הגששים בחטיבה הדרומית של האוגדה, היחידה מתבססת ומפתחת בעיקר את הניסיון והידע איתם מגיעים החיילים מהבית.
"טביעת רגל היא כמו תעודת זהות בשבילנו", הוא מסביר, "כל אחד יכול לראות את העקבות על הקרקע, אבל רק גשש אמיתי מבין מה הן אומרות. על פי הצורה אני יכול לשער את הגיל של החוצה, אם הוא פצוע, סחב מישהו יחד איתו על הגב ולאן הוא הלך".
בשטח, התחלקו הגששים לשתי קבוצות. בזמן אמת כל אחד מהם כבר מכיר בעל פה את האזור בגדר עליו הוא אמון, ובו הוא מסתובב עם ה-M16 והאפוד צמודים לגוף. אך המטרה כאן הייתה מעט שונה ונועדה לחשל את האינסטינקטים הבסיסיים ביותר שחייבים להיות לגשש מקצועי.
התרחיש הציב את הגששים מול מצב שלא זר להם כלל - חדירה משטח הרצועה, או בכינוי הצבאי "פרש תורכי". אך בשונה מכל אימון אחר, כאן תורגל מצב של "פרש תורכי שחור", שמשמעו חדירת מחבל שלא זוהתה בידי אף אחת מהמערכות המתוחכמות שיש על הגדר, ושכעת סיכולה נתון אך ורק בידי הגששים.
"מאז שהגעתי", משחזר סרן ג'ועמיס, "היו מספר מקרים של 'פרש תורכי שחור' שהיינו צריכים לתפעל. הצד השני מנצל נקודות תורפה בגדר ומנסה להתגנב בזמן ערפל ודרך מרחב המכשול, בלי שאף אמצעי יזהה אותו. בדיוק בשביל זה אנחנו מפטרלים כל הזמן סביב הגדר ואחראים על פתיחת וסגירת הצירים במרחב. ככה אנחנו מזהים את העקבות ומתריעים לכל מי שצריך. האויב אולי יכול ללמוד את הטכנולוגיה - אבל אותנו הוא לא יצליח לצפות".
האימון, שנפרס על שטח גדול לא רחוק מהגדר עצמה, דימה מרדף אחר מחבל שהצליח לחצות אותה. על הגששים היה לעקוב אחר הרמזים ולאתר נטו בעזרת עצמם, את מיקומו וזהותו של החוצה.
במהלך הדרך לא היססו הגששים לאסוף כל פריט מידע שהיה נראה להם לנכון, תוך סינון מוקפד של ההטעיות שהונחו אף הן בשטח וניסו לבלבל. בין אם בתוך שיחים סבוכים או בנקיקי נחלים, הם צעדו ושינו את נתיבם בהתאם למה שהורתה להם הדרך.
"מטען! מטען!", הכריז אחד הגששים והצביע על אבן קטנה שנראתה במרחק. תוך שניות חבריו איגפו את האזור, "נטרלו" את המטען המדומה והשתמשו בו כדי לקבוע מחדש את המשך הדרך. "הצבע של האבן לא תואם את אלו שקיימות כאן באזור", מסביר אותו גשש על הזיהוי שביצע, "וזו ממש לא הפעם ראשונה שאנחנו נתקלים בכזה דבר".
ארגוני הטרור בעזה כבר מודעים ומכירים את עבודת הגששים, ומנסים להטעות אותם כדי לנסות ולהסתנן. "יש את המקרים הקלאסיים של לחזור על הצעדים של עצמך לאחור, ואז לבחור בנתיב אחר", משתף רס"ר עובד גדיר, אחד הגששים בחטיבה, "יש שמחליפים את הנעליים שלהם באמצע הדרך, הולכים עם ספוג או מטשטשים עם ענף. חלקם אפילו צועדים על הברכיים עם ידיים מאוגרפות כדי לדמות טביעות של בעלי חיים".
למרות כל השיטות היצירתיות, ההיכרות העמוקה של הגששים עם הגזרה מאפשרת להם לזהות כל שינוי או תנועה חשודה על פני הקרקע, הרבה בעזרת "ציר הטשטוש" - שביל העפר הצמוד לגדר, אותו דואגים "להחליק" כל יום כדי למחוק את העקבות שנותרו מהיום הקודם.
"פעם הייתי צריך לפנות את אחד השערים בשביל הכוחות לפני פעילות חוצת גדר", נזכר המפקד, "בגלל שהאויב מזהה את השערים האלה הוא מנסה לנצל את זה. רגע לפני ההגעה של הלוחמים מצאתי שני מטענים שהיו מוסתרים בקרבת השער ונטרלתי אותם".
בשביל גששי החטיבה הדרומית, לאימון האחרון שערכו הייתה חשיבות עמוקה יותר מבדרך כלל, שכן בסבב ההסלמה האחרון במאי, אחד מהפצועים שנפגעו מירי מחבל היה קצין הגששים של החטיבה, רס"ן סולטאן עיאדה, שנפצע בעת ביצוע תפקידו על הגדר.
"אנחנו נושמים את הגזרה הזו ונמצאים בה לאורך כל שעות היום, ולכן גם חשופים יותר", מספר רס"ן סולטאן בגאווה, "בדיוק בגלל זה אימונים שנראים שגרתיים הם משמעותיים כל כך. אני מחכה לחזור חזרה לכאן וסומך על החיילים שלי שימשיכו לבצע את העבודה בצורה הכי חדה ומדויקת שרק אפשר - ככה שאף טביעת רגל או אבן הפוכה תחמוק מתחת לרדאר".
