הכירו את הסמב"ציות שמכווינות את הכוחות בשטח, בכל זמן

בכל ארבעה חודשים, כוחות לוחמים יורדים לגזרה הדרומית המאתגרת כדי לתפוס קו דיווח, לשמור על הסדר בגבול רצועת עזה ולהגן על ביטחון התושבים באזור. הכומתה הסגולה מחליפה את האדומה, והירוקה מוחלפת באחרת, כאשר חטיבה חדשה מגיעה לשטח.

אך בזירה המורכבת והמשתנה - יש קבוע אחד. קבוצת חיילות שעומדת איתנה ומהווה מוקד ידע נרחב, מדויק ומשמעותי בכל הנוגע לרצועה והמתרחש סביבה. אלו הן סמב"ציות החי"ר של אוגדת עזה. התפקיד שלהן דורש היצמדות למחוג השעון ואין דבר החומק מתחת לרדאר שלהן. הטלפונים מצלצלים בכל עת והן דואגות לרכז ולתפעל את מה שקורה בשטח מול החמ"לים המקבילים וגורמים אזרחיים, כדי לשמור על הסדר. כשיש ניסיונות להפר אותו - גם לדאוג שכל אירוע חריג יטופל בצורה המקצועית והמהירה ביותר.

"אני זוכרת את הפעם שנפל פצמ"ר על בית באשקלון", משחזרת סמל אמית בן-אריה, אחראית משמרת בחמ"ל החטיבה הצפונית. "זה קרה במשמרת שלי. עד אותו רגע היה רגוע יחסית, ובמהרה זה השתנה ב-180 מעלות, כשבהמשך הגיעו גם דיווחים על נפגעים".

שנייה מימין: סמל אמית בן-אריה ביחד עם הסמב"ציות בחטיבה הצפונית

בתגובה להתפתחויות וכפי שעשתה בפעמים הקודמות במסגרת תפקידה, ממש לא היה לה רגע לעצור. סמל בן-אריה הבינה כי בידיה מוטלת המשימה לעדכן את הכוחות במתרחש ובעיקר - ליצור קשר עם הגורמים הרלוונטיים שיחסמו את האזור בו נפל הפצמ"ר, על מנת למנוע פגיעה נוספת בחיי אדם.

"במצב כזה, את לומדת לתפקד כמעט כמו רובוט", היא מבהירה. "את עושה משימה אחר משימה, מתקשרת לכוחות הרפואה, לגששים, לאוגדה או למח"ט בעצמו - הכול חייב להיות מהיר מאוד ובלי טעויות".

"אני מכירה את הגזרה טוב יותר מאשר מאת הבית שלי", מודה רב"ט טל דוד, סמב"צית בחטיבה הצפונית. "אני כבר זוכרת שמות של רחובות בעל פה, גם בחזית וגם בעורף. ככל שאנחנו יודעות ומבינות יותר, כך אנחנו הופכות למקצועיות ורלוונטיות יותר".

אין ספק כי ההיכרות עם הגזרה הוכיחה עצמה כהכרחית בעשרות נקודות בהן פועלן של הסמב"ציות נותר בצללים. "בסבב ההסלמה בנובמבר, המתיחות הייתה גבוהה מאוד ורמת הדריכות הורגשה בצורה קיצונית", משתפת רב"ט דוד.

רב"ט טל דוד

"העיניים שלנו כמעט ולא זזו מהמסכים והטלפונים פשוט לא הפסיקו לצלצל. במשמרת שלי קיבלנו ב-06:00 בבוקר דיווח פתאומי בקשר לאדם שהתקרב באופן חשוד לגדר. כמאה מטר מהתיל, הוא הסתובב עם תיק על הגב והסתתר מאחורי אחת התלוליות באזור. אחרי כמה דקות של אי ודאות, הוא התחיל לרוץ בעודו אוחז בפריט לא מזוהה בידו. תוך שניות יצרנו קשר עם המפקדים, סיפקנו את פרטי המידע הנחוצים ומהרגע שהחליטו על פעולה - עדכנו את המעורבים בעניין, עד שלבסוף - החשוד הזה נוטרל באופן סופי".

תפקיד הסמב"צית הוא חלק אינטגרלי מתפקוד החמ"ל. על החיילים המאיישים אותו יחד במשמרת שאורכה 12 שעות, מוטלת האחריות לתאם את פעילות הכוחות בשטח, להזניק אותם ואת יחידות ההצלה ולאסוף מידע חשוב גם מראשי היישובים והמועצות המקומיות במרחב העוטף.

מצד שמאל: רב"ט טל דוד

"אנחנו אחד מהגורמים הבודדים שלא מתחלפים בגזרה, ובגלל זה הקשר שלנו עם גדודי החי"ר הדוק", מציינת סמל בן-אריה. "כוחות באים והולכים, ואנחנו כאן כדי להישאר. מהרגע שחטיבה חדשה מגיעה, אנחנו מתרגלות את הכוחות ומתחילות לחפוף אותם על הכול: נקודות תורפה, נראות, מושגים חשובים וכל מה שהם צריכים כדי לתת מענה לאיומים. בסופו של דבר, הידע שלנו ומה שנעביר להם יעזור להם להכיר את הגזרה טוב יותר, וכך גם לשמור עליה".

כל גדוד מגיע עם האופי שלו, ולדברי הסמב"ציות, תוך פחות משבוע הם כבר בלב העשייה המבצעית. "יש חיילים שמגיעים לקו כשהם לא שמעו פעם אחת אזעקת צבע אדום לפני כן", מוסיפה רב"ט דוד. "אנחנו שם כדי לעזור לנחיתה שלהם להיות רכה, אך גם חדה מאוד, כדי שיידעו תוך זמן קצר מה צריך לעשות גם כשהמצב מסלים".

"כשאני יוצאת ממשמרת ואימא שלי מתקשרת לספר לי שיש הרוג או פצוע בזמן סבב לחימה, דבר שאני כבר מודעת אליו יותר מעשר שעות, אני פתאום מבינה הרבה יותר את חשיבות המידע הביטחוני אליו אני נחשפת ואיך התפקוד שלי ושל חברותיי מהותי", מסכמת סמל בן-אריה. "העשייה אינטנסיבית מאוד, אבל נותנת לך השפעה ישירה על אירועים שקורים בזמן אמת, וקשר ללוחמים שנמצאים מטרים מהגדר. זו תחושת סיפוק שאי אפשר לתאר במילים".