המהפך של רס"ר המשמעת - שלא האמין שיישאר בצבא יותר מיום אחד

אם הייתם שואלים את חיים דורי בן ה-13 איפה יהיה היום, 20 שנה מאוחר יותר, הוא לרגע לא היה מעלה בדעתו שיהיה אחראי על משמעת וסדר. מי שמשמש כיום כרס"ר גדוד האיסוף ׳נשר׳ 414, דמיין אז את עצמו עובד בעבודה מזדמנת, חי מהיד אל הפה, וממש לא כאיש משפחה, בעל דירה משלו ועם תעודת טכנאי תעשייה וניהול. 

כשהיה בן שלוש, אביו נכנס לכלא. אמו גידלה אותו ואת אחיו לבדה, כשהמצב הכלכלי לא פשוט. "היו פעמים שלא היה לנו אוכל במקרר. בארוחת שישי היינו אוכלים טוסטים עם מרגרינה", מספר חיים, "בדיעבד, זו הייתה ילדות קשה. אף ילד לא צריך לגדול ככה, אבל בשבילי זו פשוט הייתה המציאות".

"בכיתה א', כולם סיפרו במה אבא שלהם עובד, אני התביישתי אז אמרתי ששלי בחו"ל. אבל ילדה אחת קמה ואמרה: 'לא נכון, אתה שקרן. אבא שלך בכלא'. זרקתי עליה כיסא", נזכר רס"ר דורי ומיד מסביר: "זה נורא שילד חושב שזו תגובה הגיונית, אבל אז זו הייתה הדרך בעיניי".

"איפה הייתי ואיפה אני היום", הוא תוהה בקול ומתאר איך נראו אז חייו: "גדלתי כילד מאוד קשה - פריצות, דקירות, גניבות, הלימודים לא עניינו אותי, רק להיות חלק מהחבורה, לקנות מותגים ולרדוף אחרי בנות".

"כבר מגיל צעיר, 14 בערך, חברים שלי התחילו לעשות סמים. אני לא ניסיתי אף פעם, בגלל אבא שלי. אמרתי לו את זה כמה פעמים: 'אבא, אם אתה לא היית נרקומן - אני הייתי'. ראיתי מה זה עושה לאנשים, ולא רציתי לסיים ככה. יש לי חברים שעד היום נכנסים ויוצאים מבתי חולים", משתף הרס"ר בכאב.

בתיכון, מנהלת בית הספר קראה לאמא של חיים לשיחה, כדי להגיד לה שלא ייצא ממנו כלום: "הוציאו אותי מהחדר, ואמרו לה: 'הוא סתם מבזבז את הזמן שלו פה, עדיף לשלוח אותו לעבוד שיביא כסף הביתה מאשר שיישאר'. אבל אמא שלי לא הסכימה לוותר עליי".

כשאבא של חיים השתחרר, אחרי שבע שנים בכלא ושנה בהוסטל שיקומי, ההורים שלו התחתנו שוב והביאו לעולם את אחיו הקטן. "לא היה קל יותר, אני חוויתי דברים שילד בגילי לא אמור לחוות", הוא מספר בכנות, "ראיתי את אבא שלי שופך על עצמו בנזין בחניה של העירייה, ומאיים להצית את עצמו כדי שייתנו לו דירה לגור בה".

כשהגיע זמנם לשרת בצבא, רוב חבריו של רס"ר דורי לא התגייסו, והוא עצמו לא חשב שיבלה זמן ארוך כחייל, בלשון המעטה: "יום לפני הגיוס, אמא שלחה אותי לקנות גרביים וגופיות. אמרתי לה: 'לא צריך, אני גם ככה חוזר תכף', אבל היא ביקשה בשביל השקט הנפשי שלה, שאקח איתי, ואי אפשר לעמוד מול בקשה של אמא".

"התגייסתי לחוות השומר, הייתה לי אפשרות לבחור לשרת שנתיים, אבל בחרתי לעשות שלוש שנים מלאות". בסוף הטירונות רס"ר דורי, אז חייל צעיר, שובץ לתפקיד נהג רכב קל בקרייה.

"המפקדים שלי היו מדהימים, עד היום אני בקשר איתם, הם לא ויתרו עליי, ונתנו לי להרגיש שהמקום שלי הוא בצבא", הוא מציין. בסוף השירות הצבאי, הציעו לו להישאר בתפקיד קבע, אבל סמ"ר דורי העדיף לגזור את החוגר - וכך היה.

"הייתי משוחרר שלושה שבועות, כבר עבדתי באיזו עבודה של אחרי צבא, כשקראו לי לחודש מילואים כנגד בסיס ציוד בתל השומר. בהתחלה התחננתי שלא - לא רציתי שהעבודה שלי תיפגע", מודה הרס"ר, "אבל חודש המילואים הוביל לעוד חודש ועוד חודש, עד שהחלטתי שהגיע הזמן - יצאתי לקורס נגדים וחתמתי קבע".

ב"צוק איתן" התקדם רס"ר דורי והפך לרס״ר בקורס מ"פ-מג"דים בצריפין, שם קיבל מאלוף יואל סטריק, מפקד זרוע היבשה, את התקן המובהק: ״זה היה כבוד מאוד גדול. פתאום הגעתי למקומות שלא רצו שאעזוב, וזאת הייתה תחושה חדשה לגמרי". 

עם השינויים הגדולים בזרוע היבשה, הפך רס"ר דורי לרס"ר פיקוד ההכשרות והאימונים תחת אלוף יוסי בכר, ורק לאחרונה מונה לרס"ר גדוד 414 במסלול בכיר.

תוך כדי ובמקביל, לא רק חייו של רס"ר דורי עברו שינוי: "אבא שלי תפס את עצמו בידיים, עשה תואר בחינוך, עבר שיקום ובימינו הוא מלווה "נוער בסיכון גבוה" - זה התיקון שלו והחיים שלו עכשיו", הוא מתגאה, "בליל הסדר הוא קיבל שיחת טלפון מילד שנעצר, הוא פשוט קם מארוחת החג ונסע אליו".

"היו לי המון שיחות עם אבא שלי על החיים שלנו אז, הכול נאמר בפנים. מנרקומן עם 27 תיקים במשטרה - לאיש חינוך. אין לי מושג מאיפה הוא שואב את הכוחות האלו", אומר בפשטות רס"ר דורי, "קל להרוס, הקושי הגדול הוא בבנייה".

בתפקידו הקודם, היו תחת רס"ר חיים כ-117 חיילי מקא"ם (מרכז קידום אוכלוסיות מוחלשות), "אני מכיר את המקום הקשה ממנו הם באים, צריך לדעת לגשת לכל בן אדם. לכל אחד יש שביל גישה, החוכמה של מפקד היא למצוא אותו".

כשנשאל על השילוב בין האהבה לחיילים שלו ותפקידו כרס"ר השומר על המשמעת שלהם, ההסבר פשוט: "אמא אוהבת את הילדים שלה, אבל כשעושים משהו לא נכון, היא כועסת ולפעמים אפילו מענישה, נכון? ככה גם פה".

"לפני שבועיים, שלחתי חייל לחודש בכלא", הוא מדגים, "זה לא מכעס. אם תשאלי אותו, הוא יגיד לך שאני אוהב אותו, באמת אוהב אותו. אם חייל מאחר למסדר הוא מקבל ריתוק, אבל באזרחות הוא מפוטר. הצבא הוא ההזדמנות לתת לחיילים כלים ואיפוס על מנת שייצאו ממנו אזרחים טובים יותר למדינת ישראל".

בשנה שעברה, טס רס"ר דורי לארה"ב, במסגרת משלחת מיוחדת של FIDF לגיוס כספים. "באתי לספר את הסיפור שלי, להראות כמה הצבא עשה לי טוב, הציל אותי בעצם", הוא מציין.

"בחלומות הכי פרועים שלי לא האמנתי שבגיל 33 אני אהיה נשוי, אגור עם אשתי בדירה משלנו, יהיו לי תעודה ותפקיד שאני אוהב. לא הרבה פעמים בחיים יש לך הזדמנות להסתכל אחורה, לראות מה עברת", אומר רס"ר דורי ומתרגש, "אני מסתכל אחורה ומעריך כל פסיק שהשגתי".

"כל ילד צריך לדעת שגם במקום הכי חשוך, תמיד יש אור בקצה המנהרה. אסור להפסיק לחלום, להאמין שאפשר ליצור לעצמך עתיד אחר". מילד שפחד לחלום, לאיש שהוא עכשיו, קשה שלא לשאול את רס"ר דורי איפה הוא רואה את עצמו בעתיד - "אולי אפתח מסעדה קטנה, אבשל לאנשים. אבל מה שבטוח - אני רוצה ילדים, לתת להם מה שאני לא קיבלתי. להשקיע במשפחה שלי ובעצמי".