הילד שתמיד רצה להציל חיים - הפך לפרמדיק מספר 1 בצה"ל ולמצטיין נשיא

זאת אומנם לא הייתה הפעם הראשונה שסמ"ר מיכאל מלמד יקל, אז עוד חניך בקורס פרמדיקים, נקרא לטפל בתאונת דרכים - אבל הוא בכלל לא ציפה שימצא את עצמו בלב אירוע רב נפגעים.

"ברגע הזה אתה מרגיש שהצוות שלך ואתה לבד מול כל העולם", הוא משחזר את הדקות הראשונות בזירה, "אוטובוס התהפך באזור מישור אדומים - והיו בו מספר הרוגים ופצועים במצב קשה". 

מיכאל והצוות נדרשו לקבל החלטות קשות בשטח, כמו תעדוף מתן טיפול לפצועים: "ופתאום הבנתי - 'גם אם הרמטכ"ל היה עומד כאן, אני - בחור בן 22, ואני בעל הסמכות להציל חיים'".

 "זה אומר שעליי מוטלת האחריות להיות הכי טוב שאפשר - בכל רגע נתון", הוא מספר, כאילו האירוע הקשה קרה ממש אתמול.

בימים אלו, מיכאל כבר פרמדיק בתאג"ד צבר שבחטיבת גבעתי, ויקבל הצטיינות נשיא המדינה. כששומעים על הילדות שלו, קל מאוד להבין למה בחר בדרך הצבאית שלו: "כבר בגיל 12 ידעתי שארצה להיות רופא, יכול להיות שקיבלתי את התשוקה לזה מאמא שלי, שהייתה חוזרת עם מדי הרפואה שלה הביתה - היום היא מנהלת מחלקת קורונה".

בתיכון הוא בילה את זמנו בין פעולות בצופים לבין התנדבות במד"א. כשהחלו המיונים לתפקידים בצבא הוא כבר סיפר לכולם שהוא מתגייס להיות פרמדיק, עוד לפני שבכלל קיבל את השיבוץ. "פשוט נורא קיוויתי לעבור, ולא לקחתי בחשבון שיכול להיות שאגיע למקום אחר", הוא מסביר בחיוך.  

את הפעילות המבצעית הראשונה כפרמדיק, הוא העביר ברמאללה. "ישר כשנכנסנו הבנתי שיש לי עוד אחריות מסוג אחר בתפקיד. חשבתי על החברים שלי. על כך שאם אני אפצע, לא אוכל לטפל בהם", הוא מספר, "זה דורש ממך לשדר כל הזמן ביטחון לאנשים סביבך, גם אם אתה בלחץ".

וההצטיינות היא לא התואר היחיד שמיכאל הספיק לקטוף - בדצמבר אשתקד הוא זכה במקום הראשון בתחרות בין כלל הפרמדיקים הצבאיים, והתאג"ד שלו דורג במקום השלישי באליפות הרפואה של צה"ל. 

"במהלך השירות, אתה לא תמיד תהיה עסוק באירוע רב נפגעים או בפצועים קשה, אבל אתה צריך להבטיח שאם מקרה כזה יגיע, התאג"ד שלך יהיה הכי מיומן - והחובשים שלך יהיו הכי חדים", הוא משתף את ה"סודות" שלמד במהלך השירות, ומוסיף בשקט: "אם אני לא מרגיש שהחומר ברפואה יושב בראש כמו שצריך, אני אשב ללמוד אותו שוב - גם אם אני ברגילה בבית".

וכמו מיכאל, גם התאג"ד שלו לא מפסיק לעבוד לרגע, ותמיד תוכלו למצוא את חייליו עובדים על פרויקטים חדשים: שדרוג הציוד שלהם, טיפוח החוליות הרפואיות שבזמני חירום חוברות למ"פ כסיוע רפואי, והרבה תרגילים של רפואה מבצעית.

עד לא מזמן, הם גם החזיקו את שיא התרמות הדם בתאג"ד אחד, עד שרותם, גדוד נוסף בחטיבה, עקף אותם. אבל סמ"ר מיכאל ממהר להרגיע בחיוך: "אנחנו עושים עוד יום התרמה, ואנחנו מתכוונים לחזור להיות מספר 1 גם בתחום הזה".

ובסוף - המוכנות התמידית משתלמת. כמה חודשים אחורה, סמ"ר מלמד יקל הגיע לאימון בו חייל התמוטט ממכת חום קשה: "היינו צריכים לפנות אותו מהר. לכן, תוך כדי שאנחנו מקררים את הפצוע ונותנים לו את הסיוע הראשוני בשטח, הקפצנו מסוק לאוויר שייקח אותו לבית החולים".

הטיפול המהיר בשטח, הציל את החיים של החייל שנפצע, ואחרי כמה ימים הוא שב מטיפול נמרץ בריא ושלם. 

"בסוף של כל יום, אני הולך לישון עם השאלה: 'האם עשיתי כל מה שיכולתי?'", מיכאל משתף אותנו, "וככה אני גם מחנך את החובשים שלי".

רגע לפני שהוא ממשיך לבית הנשיא, הוא משתף אותנו ברגע בו גילה שהוא יקבל את אות ההצטיינות: ״האמת שממש הופתעתי, אבל זה נותן גם לי וגם לתאג"ד פשוט עוד כוחות להמשיך ולעבוד קשה כל הזמן״.