עבור הטנ"ץ הזה - גם השמיים הם לא הגבול

יום שישי בבוקר, בשעה שרוב האנשים רק מתעוררים ושותים את הקפה. בעוטף עזה, שתי בנות מנצלות את היום היפה ויוצאות להצטלם באחד השדות הירוקים. התרעת "צבע אדום" בעקבות ירי תמ"ס (תלול מסלול) מהרצועה משנה את התמונה, וטנ"ץ (טיפול נמרץ) של חטיבה צפונית מוקפץ לאזור לאחר קבלת דיווח על פצועות. 

בעזרת איכוני טלפונים, הם מאתרים את שתי הנפגעות, מכוונים מסוק בשביל פינוי ומעניקים טיפול ראשוני מציל חיים בשטח. כשהמסוק נוחת, הפרמדיק של צפונית חופף את הרופא של 669 במצב הפצועות, ומפנה אותן להמשך טיפול בבית החולים.

האירוע הזה אומנם נשמע, לצערנו, כמו מצב אמת, אך הפעם זהו רק תרגיל של טנ"ץ צפונית בעזה. בשיתוף פעולה הדוק עם חיל האוויר וצוותים מקומיים הם מתרגלים תרחישים שונים המבוססים על מצבי אמת - כדי להבטיח שברגע של אירוע יהיו מוכנים לקפוץ, יידעו לעבוד יחד בהצלחה ויעשו את המרב בשביל להציל חיים.

"אנחנו צריכים לוודא שתמיד נהיה מוכנים, כך שנוכל לתת את המענה הטוב ביותר בכל מצב", פותחת סגן לירון בן סימון, קא"רית (קצינת ארגון רפואה) של חטיבה צפונית. תחתיה יושב צוות טנ"ץ צפונית, ושני התאג"דים של הגדודים שתופסים שם קו.

לאורך השנה מתרגלים הפרמדיקים והחובשים יחד עם הקא"רית אינספור תרחישים: בין אם אימון לטנ"ץ בלבד, תרגיל משותף עם חיל האוויר או חילוץ פצועים מטנק - הם עושים הכול כדי להבטיח מוכנות ברמה הגבוהה ביותר.

"אנחנו בעיקר מתרגלים תרחישים שכבר קרו אצלנו, כדי להישאר מחוברים למציאות. אבל גם אירועים אופציונליים ומקרי קיצון עוברים חיזוק תמידי", מספרת קא"רית צפונית.

"יש לנו לפחות תרגיל אחד בשבוע, אבל יוצא הרבה שיש גם שניים ושלושה", מפרטת סגן בן סימון ומגלה כי בשנה החולפת יותר מ-100 מסוקים טסו במסגרת האימונים עם טנ"ץ צפונית מעל שמי העוטף. 

"זה לא סתם, כל האימונים האלה", מכריזה קא"רית צפונית וממהרת להסביר: "אם לא נתאמן על דגשים חשובים עכשיו, כמו איך לבצע "העברת מקל" בין פרמדיק לרופא, או איך לאתר את מיקום הפצועים בעזרת איכונים טלפונים, לא נדע לעשות את זה ברגע האמת - ואז זה יעלה בחיי אדם".

טנ"ץ צפונית לא נמצא באזור רק בשביל אירועים ביטחוניים, אלא עבור כל הצלת חיים שהיא. "באוגוסט האחרון, הייתה תאונת דרכים קשה בכביש לא רחוק מכאן. מיד קפצנו לנקודה והתחלנו לטפל באדם שנפצע קשה. תוך כדי שאנחנו מגישים לו עזרה ראשונה, כיוונו אלינו מסוק ו-669 המשיכו לטפל בו באוויר עד שהגיעו לבית החולים".

"אחרי זה נסענו אליו, החזרנו לו את הדברים שנשארו בזירה ופגשנו את המשפחה שלו. זה אירוע לא קל שהסתיים שמח, אבל יש מקרים בהם הסיפור לא נגמר טוב. לכן אנחנו עושים מעבר למה שמצופה, כדי שבלילה נעצום עיניים ונדע שלא פישלנו - עשינו את כל מה שאפשר", היא מדגישה.

הכוח הרפואי משתדל להישאר בקשר הדוק עם היישובים הסמוכים, ומוכיחים להם שיש מי ששומר עליהם, ומוכן תמיד "לטוס" עד אליהם במקרה של סכנה. "אנחנו שואפים לשמור על שיח מול הרבש"צים, לתת מענה איכותי ולפעול מתוך רצון לעזור", מתארת קא"רית צפונית עם עיניים נוצצות. 

"יש פה נערים בני 19-18 שנתקלים באירועים ובמראות קשים מאוד, ולמרות זאת פועלים באופן יומיומי להציל אנשים שהם כלל לא מכירים", מסכמת סגן בן סימון, "ובסוף, בלילה, שנייה לפני שעוצמים את העיניים, מרגישים את תחושת הסיפוק המטורפת - לדעת שעוד אדם חי בזכותך".