היחס"ר הבדואי חוגג 35 שנה של צמיחה

הכול התחיל לפני יותר מ-35 שנה, במכתב נלהב שהגיע ללשכת הרמטכ"ל ובו בקשה מיוחדת: גדוד סיור שיהיה מורכב מחברי העדה הבדואית בלבד. 

מאז רשמה היחידה לא מעט ציוני דרך - ההקמה, שינוי ההגדרה מיחס"ר לגדוד ובחזרה, התמקצעות בכרם שלום ומשימה שתמיד הייתה מעל הכול - שילוב הנוער הבדואי בצה"ל. 

"אחרי שהוא קיבל את המכתב, נפגשתי עם הרמטכ"ל דאז, רא"ל (מיל') אמנון ליפקין שחק ז"ל, שנתן אור ירוק. מיד התחלתי לגייס מתנדבים והיחידה נפתחה חודשיים לאחר מכן בשם 'יחידת הסיור המדברי'", נזכר רס"ן (מיל') עלי חילף, מקים היחידה והמג"ד הראשון שלה. 

"באותו הזמן היו הרבה בחורים בדואים שרצו להתגייס, אבל הם פשוט לא ידעו איך", הוא מסביר, "חברי העדה לא נחשפו כמעט לצבא - ההורים והאחים שלהם לא התגייסו ולא הייתה סביבם תרבות של גיוס, זו לא תמיד הבחירה הראשונה שלהם". 

לכן, הדבר הראשון שעשה מייסד היחידה היה לבקר ביישובים, במועצות ובבתי ספר רלוונטיים כדי להסביר על הצבא - ממורות חיילות שהגיעו לפרט על המערכת ועד להרצאות מלוחמים המשרתים בצה"ל, בשביל "להפוך אותם לחלק מהנוף". 

המטרה הייתה קודם כל לנרמל את האפשרות של גיוס לצבא אצל הנער הבדואי ששואל עצמו מה לעשות אחרי סיום הלימודים - להתחיל ללמוד או להתגייס?

כשהם הגו את הרעיון, לא היה פיקוח על הגיוס במגזר - מי מגיש בקשה ואת איזו מאשרים, כמה מתגייסים, מאיפה ועוד, אז רס"ן (מיל') חילף החליט למסד את התהליך - ובנה צוותים שיהיו אחראים על מעקב ובקרה של הנושא. את אלו הציב בשתי לשכות גיוס: טבריה ובאר שבע. 

אחת הסיבות המרכזיות לאחוזי גיוס נמוכים במגזר באותה העת הייתה שנערים רבים חשו לא רצויים במערכת. על הבעיה הזו היחידה עונה אולי בצורה הטובה ביותר - היא מאפשרת לנער הבדואי להצטרף למקום בתוך הצבא, שבו הוא ירגיש שייכות. 

"רצינו שיהיה גוף שייצג אותנו בתוך המערכת", מדגיש המג"ד הראשון. "לדעתי אנחנו שליחים של העדה הבדואית בחברה הישראלית", מצטרף לדבריו הסמג"ד כיום, רס"ן אברהים נג'ידאת, "הגדוד מייצג את הדברים הטובים שיש בעדה - נחישות, אהבת הארץ ורצון לתרום, ובעזרתו אנחנו שוברים סטיגמות הרווחות בחברה הישראלית". 

הגיוס לצה"ל מאפשר לנער הבדואי להתחבר יותר לחברה הישראלית, להבין לעומק את המנטליות שלה ולתת יד במשימה של כולנו - הגנה על המדינה. "אם לא הייתי מתגייס, לא הייתי נחשף לכל הדברים האלה ברמה הזאת", משתף רס"ן נג'ידאת. 

כחלק מההכשרה, עוברים הלוחמים קורסים של עברית, לומדים על החברה הישראלית בתיאוריה וחווים אותה בפרקטיקה. בשירות עצמו פועלים יהודים ומוסלמים כתף אל כתף - כפי שעבור כולנו הצבא מהווה כור היתוך, כך גם עבור הנער הבדואי שמכיר עד אז בעיקר את הקהילה שלו. 

"מה שדחף אותי להילחם על היחידה הזו גם כשהיו קשיים, הוא המחשבה שאנחנו כולנו אזרחי ישראל וכל אחד צריך לתת את חלקו - שותפים בזכויות, שותפים בנטל", מסביר רס"ן (מיל') חילף את המוטו שליוה אותו מאז שנות ה-90'. 

היחידה, כאמור, יושבת כיום בכרם שלום - במרחב הדרומי של עוטף עזה ושומרת על הגזרה. "בגלל שאנחנו נמצאים רק שם - אנחנו כבר מכירים בה כל אבן ולכן יודעים לשמור עליה בצורה הטובה ביותר", מתגאה הסמג"ד. 

ומכיוון שהיחידה היא כמו משפחה, כרם שלום הפך לבית של ממש. "אצלנו, אנשים מכירים אחד את השני מלפני, למשל בן דוד שלי מכיר את האח של השותף שלי לחדר, אז בהכרח החברויות נרקמות מהר והדוק יותר", מחייך רס"ן נג'ידאת. 

"אנחנו מגיעים מתרבות שכולם מיושרים עליה - יש לנו מכנה משותף ויש תחושת גאווה שכולנו בצבא ביחד", הוא משתף, "היחידה יוצרת ממש אטמוספירה מיוחדת שמורכבת מאנשים שבחרו להגיע לשם כדי לתרום מעצמם למדינה". 

נראה שהחזון שהיה לעלי חילף לפני קרוב לארבעה עשורים, היום מגשים את עצמו בצורת יחידה מקצועית, סדירה, איתנה בתוך הצבא ובעדה הבדואית: "זהו מקום בו אנשים נלחמים על כל נער ונער בדואי". 

"היחידה צריכה להיות מושרשת מבחינת יכולות, גודל, גאוות יחידה וזה מה שבאמת מביא את האנשים - הם מרגישים שהם חלק ממשהו גדול", מסכם בסיפוק רס"ן (מיל') חילף. גם ממשיך דרכו, הסמג"ד, מוסיף: "זה מה שמחזיק אותנו איתנים עד היום".