מבט אל מאחורי הקלעים של מבצע ״עלות השחר״

מבצע ״עלות השחר״ התרחש בתחילת החודש בגזרה הדרומית בתפעול אוגדת עזה. מיום הגיוס לומדים בצה״ל לעשות את המעבר מ-0 ל-100 - מעבר מיידי למצב כוננות ומוכנות. כדי להביא להתנהלות טובה ולהצלחות מבצעיות, נדרש מכולם - להתייצב למשימה. 

חמ"ל 

בזמן חירום, החמ"ל הוא המקום הכי חשוב באוגדה - לשם כל המידע מגיע ומשם גם יוצא. המשרתים בו מקבלים את התמונה המבצעית כל הזמן, מתואמים עם בנק המטרות, ומורידים את הפקודות לגורמי האש שבשטח. "אנחנו מתכללים את כל מה שקורה בשטח - מרכב שנוסע קצת ימינה מדי ונכנס לאיזור מסוכן, דרך הפריסה של הכוחות בשטח ועד הודעות מבצעיות של מח"ט הגזרה", משתפת קצינת החמ״ל של החטיבה הדרומית, סג״ם נועה שקד.

בנוסף הם אוספים מידע על שינויים אופרטיביים, התראות על אזעקות, הוראות של הדרג הבכיר ועוד. "בשביל שאלו שבשטח יבצע את העבודה שלהם בצורה הטובה ביותר,  הם צריכים לדעת כמה שיותר פרטים על התמונה המבצעית - מי נמצא איפה ומתי יש צפי להסלמה למשל. כדי לקבל את אלו, הם מתקשרים אלינו, ומקבלים את המידע". 

"בערב האחרון, ממש לפני הפסקת האש היה מטח כבד - היה עומס בחמ"ל, התראות ועדכונים לא הפסיקו להגיע", היא נזכרת. "למרות הקושי, הבנו שצריך להתאפס. כולנו כאן בשביל הכוחות בשטח. עזרתי לחיילות שלי לראות את העבודה החשובה שהן עושות בתוך המבצע, ולהבין את המשמעות מאחורי הפעולות שלהן". 

תקיפות מהקרקע

כשמגיע המידע מהחמ"ל, הכוח עובר אל השטח, והם אלו שנותנים את ההוראה לירי. "פחות מדקה עוברת בין הרגע בו אנחנו מוציאים הוראה לתקיפה, לבין יריית התותח" מציין סגן ש', קצין האש של החטיבה הדרומית. לאורך המבצע היו עשרות תקיפות קרקעיות על ידי טנקים וארטילריה שהתבצעו בחטיבה - כולן באחריותו.

לפני הדקה הזאת, יש כמה דברים שצריך לבדוק, "אני מקבל את כל המטרות הפוטנציאליות, ובודק איפה הן נמצאות", מספר סגן ש', " אני בודק מה יקרה אם נפספס - איפה נפגע, מה הסיכוי לפגיעה בנפש ועוד", מספר סגן ש'. על פי הראייה הכוללת של השטח והחמ״ל - בוחרים את הנקודה והזמן המתאימים ביותר.

"ארטילריה היא סטטיסטית - יורים על מטרה פחות ספציפית, מתוך הבנה שהנזק יהיה נרחב יותר. במבצע האחרון לא היינו זקוקים ליכולת הזו, לכן התפקיד של חיל התותחנים היה יריית פצצות עשן, שהוציאו את האויב מאיזון, אך לא יצרו נזק בלתי הפיך. טנק לעומת זאת, יכול לפגוע לך בחדר, בחלונות״, הוא מסביר. 

במבצע 'עלות השחר' השתמשו בתקיפות קרקעיות בעיקר במכת הפתיחה - כשהשמידו עמדות תצפית של הגא"פ. "התחלנו את המבצע בתקיפת שש עמדות - שתיים מתוכן היו אצלנו", מספר סגן ש'. אך למעשה, רוב העבודה של הצוות בחמ"ל האש, הייתה בימים שקדמו למבצע, "אנחנו מתכוננים לתקיפות האלו בשגרה, כדי שביום הפקודה נוכל לפעול הכי מהר שאפשר", הוא משתף.  

רפואה

מתחילת המבצע, אנשי הטנ"צ (טיפול נמרץ צבאי) היו בכוננות - מוכנים לרגע בו יקפיצו אותם, מתוך ידיעה שכל דקה היא קריטית. "אנחנו פועלים עבור הרגעים בהם נצטרך להוציא לפועל את כל מה שאנחנו מתכוננים אליו", משתפת סרן דניאל שמש, קרפ"חית דרומית. 

בשישי בערב, שעות ספורות לאחר תחילת המבצע, התקבלה הודעה מהאג"ם של 931 על שני חיילים פצועים קל בקיבוץ נירים, כתוצאה מנפילת פצמ״ר. "הבנתי שזה 'המאני טיים' שלי להפעיל ולתדרך את כל המערכות", נזכרת סרן שמש. 

מיד בחנה הקא"רית את השטח, בדקה מי התאג"ד שנמצא בקרבת מקום, עדכנה את המפקדים שיש פצועים, ובנתה את האג"ם - בזמן שווידאה שהוא תואם תמונת המצב המבצעית והזעיקה כוחות מד"א. 

"רכב ממוגן מגיע ראשון לאירוע, אני מעלה את אחד החובשים על הקו כדי לקבל תמונת מצב וכדי להדריך אותו - להבין אם הוא יכול לעשות משהו ברמתו מבחינת דימומים ומסבירה שיש כוחות רפואה בדרך", היא מספרת. התאג"ד של 931 סורק את הפצועים, נותן מענה ראשוני לפציעות וטיפול בכאב, ולאחר מכן הפצועים מפונים לבית חולים.  

כדי לאפשר את התנועה בגזרה בזמן חירום - פיקוד הדרום סלל דרכים חלופיות, בטוחות ויעילות עד כמה שאפשר. "דאגנו שלא יהיה לנו מוצב מנותק. וידאנו שאנחנו יכולים לתת מענה רפואי לכל אחד, בכל החטיבה", מסבירה הקא"רית. 

הגנת יישובים

אחת הפעולות החשובות והעיקריות במבצע האחרון, הייתה בידוד המרחב שבקרבת הגדר הנפיצה. את הפעולה ביצעו ע"י חסימת כבישים, בהם רכבים עלולים להיות חשופים, ומניעת התרחקות של תושבים ממרחבים מוגנים, הרחק מקו האש ומכוונותיו של האויב. 

בפיקוד הדרום הבינו שיש צורך לחסום את הצירים עוד לפני יירוט הרקטה הראשונה. "כמה ימים לפני המבצע התחיל לזרום אלינו מידע על התחממות המצב, הבנו שצריך לבודד את כל הכבישים מיידית", מספרת סגן לינוי בלחסן, ע' רמ"ד הגנת יישובים בחטמ"ר דרומית. 

"ידענו שהדבר יגרור ביקורת כשחסימות הצירים הגיעו, עוד לפני שהציבור הבין את הסיבה אליהם, אבל זה היה סיכון ששוה לקחת. האלטרנטיבה הייתה לסכן חיי אדם מול איום הנ"מ", נזכרת סגן בלחסן: "לאורך כל המבצע היו אפס אזרחים נפגעים - זה הדגיש לנו שאנחנו ממש מצילים חיים". 

משאבי אנוש

כבר ביום חמישי, שבועיים לפני המבצע, החלו בחטיבה הדרומית בגיוס כוחות מילואים. עם העלאת הכוננות - אישרו לסרן סתיו הייניק, קצינת המשא"ן של החטיבה, לזמן אנשים. "אנחנו מקבלים הקצאות מהסמאו"ג, אני מתעדפת את המקומות אליהם צריך לגייס, לוקחת מכל מפקד מכלול את האנשים שהוא רוצה, ואז מחליטה את מי להביא", היא מסבירה. 

"הרצון של אנשי המילואים לתרום ולעזור היה מדהים", משתפת סרן הייניק, "כולם התייצבו מיד והתחילו לעבוד במרץ - איש איש בתפקידו. הכול התנהל בקצב טוב גם תחת הלחץ". לבסוף, החטיבה גייסה כ-150 אנשי מילואים - מהרחבת כוחות תאי התקיפה ועד אנשי לוגיסטיקה. 

בנוסף לגיוס המילואים, הייתה אחראית סרן הייניק על איגוד כל מוצרי הפרט הנדרשים לכל אלו הפרוסים בשטח - ממוצרי היגיינה ועד למזון.

"הבנתי שאנחנו ערוכים באמת לכל מה שיהיה בתחום - מה שאין לנו בהישג יד, אנחנו יודעים להיעזר ולהביא", משתפת קצינת המשא"ן, "תוך כדי המבצע הבנו כמה הדברים האלו הם קריטיים לרציפות הלחימה ואיכותה".