איך מטפלים בפצוע קשה בשטח זר? צפו באימון המוסק

"מחבל חדר למוצב מבוא דותן - נפצעת מקליע ביד ימין", נכתב על פתקית קטנה שחולקה עם הירידה מרכב ה'טיולית' שהביאה אותי ו-14 חיילים נוספים לחורשה הסמוכה למוצב, שם בעוד זמן קצר אנו עומדים להשתתף כ"פצועים" באימון פינוי מוסק מיוחד.

"מטרת התרגיל היא לדמות אירוע רב נפגעים שדורש טיפול רפואי מציל חיים מצד כלל צוותי הרפואה שבגזרה, ופינוי מהיר ככל הניתן לנקודת מנחת, שם ינחתו המסוקים ויביאו בזריזות את הפצועים לקבלת טיפול מקיף בביה"ח", מסבירה לנו קצינת ארגון הרפואה בחטמ"ר מנשה, סג"ם נגה גולדמן, שמפקדת על התרגיל.

עוד היא מוסיפה, כי חלק משמעותי מהפעילות היום נועדה לתרגל לא רק את הפינוי והענקת הטיפול המיטבי, אלא גם את ביצוע הנחיתה בשטח שאינו בשליטת ישראל, בו יש להתמודד עם אתגרי הקרקע והסכנות הביטחוניות שטמונות בביצוע פעולה כזו.

"רק לאחרונה היו פה כמה פיגועים, שדרשו מאיתנו להזניק מסוק פינוי למרחב", מספרת סג"ם גולדמן. "מעבר לזה, אנחנו מדי לילה מבצעים פה פעולות התקפיות בעומק השטח במטרה למגר את הטרור, ולכן עלינו להיות במוכנות שיא, כך שאם יתרחש אירוע חריג בפעילויות אלה, נוכל לטפל ולפנות את הפצוע במהירות האפשרית, לא משנה באיזה עומק הוא נמצא".

השלב הראשון - השתלטות על זירת האירוע וטיפול ראשוני

אחרי תדריך קצר, במהלכו פרטה לנו סג"ם גולדמן על אשר עתיד להתרחש בתרגיל, התבקשנו לשלוף את הפתקיות שחולקו לנו טרם, על מנת שיוכלו לאפר אותנו במקומות שנפגעו כתוצאה מהתקפת המחבל, וכך להפוך את האימון למציאותי ככל שניתן.

על ידי הימנית נשפך נוזל אדום מיוחד שמשרת את מערך הרפואה לדימוי דם בתרגיליהם, ולאחר מכן נדרשתי ביחד עם המשתתפים הנוספים להיזרק בנקודות רנדומליות בחורשה, שם על פי מתאר התרגיל התקיימה ההתקפה ומשם יצטרכו החובשים לטפל בנו. מסביבי ניתן להבחין בחיילים עם פציעות חמורות הרבה יותר, כמו פגיעות ראש או חזה. בנוסף, בחלק מהפתקיות נכתבו הנחיות המבקשות מאיתנו להיות דרמטיים ולצעוק מכאבים בעת הכוחות יתקרבו לנקודה.

ואכן בתום מספר דקות ספורות הם הגיעו - ארבעה תאג"דים, שניים של החטיבה המרחבית והנוספים של גדס"ר גבעתי שתופס קו בגזרה. הם עוצרים מטרים ספורים מאיתנו ומיד מסתערים על הפצועים ובודקים מה מצבם. רק לפני רגע הייתי שרוע על הקרקע, ולפתע אני מוצא את עצמי על כתפיו של אחד הלוחמים, שסוחב אותי בריצה אל נקודת ריכוז הפצועים.

הצעקות נשמעות מכל עבר והלוחמים לא חודלים לרוץ לרגע. לאט לאט שורת המטופלים מתארכת ובין הפצועים עובר חובש שעורך בדיקה ראשונית וממספר את הפצועים על מנת שיידע להכווין את החיילים מצוותו אל המטופלים שצריכים טיפול מיידי. אני מספר 3.

מיד בתום הבדיקה הראשונית, חברי התאג"ד מתחילים להשתלט על הזירה ולהעניק טיפול בפצועים. "מה מצבך?" פונה אליי אחד החובשים, ואני מסביר לו  שמקור הבעיה בידי. בלי להסס לרגע, הוא שם לי חוסם עורקים על החלק העליון של היד במטרה לעצור את הדימום, ובנוסף פותח וריד ומדמה הזרקת מורפיום שיקל על הכאבים העזים.

בשלב הזה הוא מסביר לי כי בעוד מספר דקות יפנו אותי ברכבי הרפואה לאזור המנחת, שם המסוקים יעבירו אותי לקבלת טיפול מקיף יותר בבית החולים. בינתיים, מסביב ניתן להבחין ב"ניתוחים" מורכבים ומסורבלים ובמטפלים שמנסים לשמור על קור רוח נוכח העובדה שהם מבצעים פעולות שעשויות להבדיל את גורל המטופל מחיים למוות.

לפתע, בקצה השני של השורה נשמע קול אחד המטפלים שמכריז כי הפצוע המדומה שהוגדר מלכתחילה במצב אנוש - שבק חיים. באותו רגע נופל לכולם האסימון שתרחיש כזה באמת עשוי לקרות, אבל כולם ממשיכים לעבוד במרץ במטרה להציל כמה שיותר פצועים. "לא מוותרים על אף אחד", מכריז בתגובה פאראמדיק אחר שטיפל בפצועה לידי.

פינוי הפצועים לאזור המנחת ועלייה למסוק

הזמן עובר ולמעט קולות המטפלים שוררת דממה במרחב. "הניתוחים" האחרונים מסתיימים ולאט לאט האלונקות נפתחות ואוספות את הפצועים על גבי הרכבים. אני מוצא את עצמי לצד פצוע יד נוסף, חייל שנפצע ברגלו ועוד אחד שקיבל כדור באזור הכתף. דלת הרכב הממוגן נסגרת ואנחנו נוסעים אל אזור המנחת שם נעלה על המסוק.

עם הגעתנו לשדה הרחב והפתוח, כשמסביבנו כפרים ערביים המטפסים עד לראש הגבעות שסוגרות עלינו מכל עבר, נשמע מרחוק רעש המסוקים המתקרבים אלינו במטרה לאסוף את הפצועים ולפנותם במהרה. הרעש לאט לאט מתעצם ואחד ממפקדי הרפואה ממהר להורות לחייליו: "תהיו מוכנים להעמיס את הפצועים. ברגע שהמסוק ייגע בקרקע - תתנו את הספרינט של החיים שלכם".

הוריקן של אבק, אדמה וצמחים מעוור את עינינו כאשר המסוקים חולפים מעל ראשינו ונוחתים על הקרקע. אף אחד לא מצליח להישיר מבט על הכלי המעופף, אך החובשים לא נרתעים לרגע ופותחים בריצה עם האלונקות לעבר המסוקים. בתוך זמן קצר אני מצליח סוף סוף לפתוח את עיניי ומוצא את עצמי על המסוק. כולנו נקשרים, הדלת נסגרת ואנחנו ממריאים.

בזמן התעופה, חריקות הפרופלור ניכרות גם מבפנים וניתן לחוש היטב את תנודות המסוק. אף אחד לא מוציא הגה וכולם עסוקים בניסיון לצפות מבעד לחלונות הקטנים שממוקמים מעל לראשינו. כל שניתן לראות זה את השמיים הכחולים ואת קרני השמש שחודרים לחלל המסוק וצובעים אותו בכתום מסוונר. אולם מדי פעם המסוק פונה לאחד הכיוונים וטיפה נוטה על צידו, ואז ניתן לראות את הגבעות מעליהם אנו מרחפים.

"אם נפעל בזמן אמת כפי שפעלנו היום - נציל חיים רבים"

פתאום, כשכולם עדיין בטוחים שאנחנו באוויר, הדלת נפתחת. הנחיתה הייתה רכה עד לא מורגשת, ואיש חיל האוויר שהיה איתנו במסוק הורה לפרוק את הפצועים בריצה מהירה. הפעם התנועה מהמסוק הייתה פחות מעוורת עיניים מכיוון שענני האבק היו בגבינו ולא מלפנים כמו בכניסה למסוק. בתום ריצה חזרנו לרכבים שהורידו אותנו במנחת, והמפקדים בשטח הכריזו על סיום התרגיל.

"האימון התנהל כמצופה - כל הכבוד לכולם", מכריז מפקד תאג"ד של גדס"ר גבעתי. "יש לנו עוד מספר רב של חודשים לתפוס את הגזרה ולהגן עליה, ואני בטוח שאחרי היום, לכולנו ברור עד כמה חשוב לשמר את היכולות שלנו לחירום, ולדעת כיצד לתפעל אירוע רב נפגעים מהסוג איתו נתקלנו כיום. בסוף, היכולת להציל חיים תלויה בנו ובחדות שלנו", הוא מוסיף בפניי חברי הצוות שלו וחותם: "אני בטוח שאם נפעל בזמן אמת כפי שפעלנו היום - נציל חיים רבים".