"הגדלתי ראש – והצלתי חיי אדם"

בחודש מרס 2016, במהלך ערב עם ראות לקויה ובימים עם תנאי מזג אוויר שהקשו לסרוק את הגזרה בשל הערפל הסמיך, הונחנו לעקוב אחר הנעשה בשטח מתוך חמ"ל התצפיות. 

במהלך המשמרת שלי, הייתה לי תחושה שקורה משהו. סרקתי את המרחב באופן יסודי, ולפתע זהיתי חשוד פותח בריצת אמוק מכיוון הכפר עזמוט לעבר אלון מורה.

החשוד המשיך להתקדם, ורץ על ההר כאילו היה מדובר ברחוב שטוח. היה לי קשה לעקוב אחריו ולהכווין את הכוחות לעברו בגלל המהירות שלו ותנאי מזג האוויר. הוא היה נראה בתצלום האווירי כמו נקודה קטנטנה על כיפה גדולה. כשהכוח הגיע אליו, הוא הסתתר מאחורי שיח ולכן לא יכולתי להגיד להם במדויק היכן הוא נמצא. דקות לאחר מכן, הלוחמים שלנו הצליחו לתפוס אותו.

אחרי שהאירוע סוכל, התברר שהמחבל היה חמוש ברובה ציידים דרוך ושתי מחסניות. הוא גם היה לבוש בנעליים ומכנסיים צבאיות, ובחולצת הישיבות של יישובי האזור. מטרתו הייתה אחת ויחידה: לחדור לאלון מורה ולבצע פיגוע ירי בבני היישוב.

מבחינתי העובדה שאף אחד לא נפגע היוותה ניצחון, גם אם רק ניצחון אישי שלי. אחרי האירוע באו המפקדים לחמ"ל לטפוח לי על השכם, ובראשם המ"פ, המג"ד ומפקד חטיבת שומרון, שהעניק לי אות הצטיינות.

בדיעבד הבנתי שאם לא הייתי מגדילה ראש באותו יום, האירוע היה עלול להסתיים אחרת. העובדה שהסתכלתי בדיוק ברגע הנכון לעבר המסך לא הכניסה אותי להלם. ההפך. הוצפתי באדרנלין מטורף שזרם לי בכל הגוף. הבנתי את החשיבות העצומה של התפקיד והתפקוד שלי. הבנתי שבסופו של דבר הצלתי חיי אדם.