"המחשבה העיקרית: לדאוג שהחברים שלי לא ייפגעו"

כשהגעתי באותו הערב לאזור בסיס עפרה, לא בדיוק ידעתי מה התרחש שם דקות לפני כן. ככל הנראה, רכב חולף ירה כדור בודד לעבר הבסיס ונמלט. כנהוג באירועים כאלה, הקמנו מחסום פתע על הציר בניסיון לתפוס חשודים הקשורים לניסיון הפיגוע.

סמוך לשעה 1:00, ראיתי לנגד עיניי רכב שמאיץ ומתקרב למחסום במהירות מטורפת לכיוון לוחמי גדוד "נצח יהודה" שהיו במקום. לאחר שעבר אותם, הוא איבד שליטה על הרכב ונתקע באחת הבטונדות שבמקום. זו הייתה הפעם הראשונה שהייתי מעורב בפיגוע, אך ידעתי שעליי לפעול מהר ולא להיכנס להלם.

אני ומפקד המחסום פתחנו בנוהל מעצר חשוד, ולבסוף המחבל יצא מהרכב – ובידו סכין קצבים ענקית. נאלצתי לירות לו ברגל על מנת לנטרל אותו. באותם רגעים המחשבה העיקרית היא לדאוג לכך שאף אחד מהחברים שלי לא ייפגע.

אחרי שניסה להסתער עלינו שוב, ונפגע מחמישה כדורים, המחבל שמט את הסכין מידיו. מיהרתי לקפוץ עליו ולנטרלו. הזעקנו כוח רפואי וערכנו לו חקירה קצרה בשטח, על מנת להבין מי הוא ומה המניעים שלו. במהלך אותו הלילה החלטנו להגיע לביתו שבכפר סילוואד שליד עפרה. הגענו לשם באמצע הלילה ודיברנו עם הוריו. מהשיחה איתם התברר לנו שהוא היה עובד אצל דודו שהיה מוכר לנו כפעיל בפת"ח.

בסופו של יום האירוע הסתיים על הצד הטוב ביותר, מכיוון שאיש מכוחותינו לא נפגע. ידעתי שביצענו את העבודה כנדרש, ושאם לא אנחנו - מי יודע לאן האירוע היה מתגלגל. אבל גם ידעתי שאין לנו זמן עכשיו לנוח. אנחנו צריכים להישאר בכוננות למחבל הבא.