"נתנו לו רק 3% לחיות. אף אחד לא חשב שהוא ישרוד"

בצהרי יום שישי, 6 בנובמבר 2015, יצא סמל יגל לגטיוי, מ"כ מגדוד חרוב בחטיבת כפיר, ביחד עם שלושה מחייליו על מנת לאבטח צומת בכפר בית ענון הסמוך לעיר חברון. באותו יום הגיעו מתפללים רבים למערת המכפלה, והיה צורך בנוכחות כוחות צה"ל על מנת למנוע חיכוך שעלול להסתיים באסון.

"אני זוכר שמתפללים שעשו את הדרך לחברון עצרו בצומת והביאו לנו אוכל שנעביר איתו את השמירה באווירה טובה", משחזר סמל לגטיוי, אך מודה כי הוא אינו זוכר הרבה מהדקות שלפני האירוע. "בסביבות השעה 17:00 עצרתי להתפלל ולאחר שסיימתי וחזרתי לאבטח - זה קרה".

סמל יגל לגטיוי

מחבל פלסטיני, חמוש ברובה ציד, יצא מהכפר וביצע ירי לעבר הלוחמים בצומת. שלושה כדורים פגעו בקסדתו של סמל לגטיוי ולא הצליחו לחדור את הפלדה הקשיחה. אבל כדור אחד פגע בראשו, והוא איבד את ההכרה.

"מיד לאחר הירי הוקפצתי לנקודה ביחד עם כוחות מד"א", מספר ד"ר אדי ברייב, אז קצין הרפואה הפלוגתי של סמל לגטיוי והיום מפקד המרפאה בבא"ח כפיר. "במקום כבר היה חובש שהגיע עם חפ"ק הפלוגה שעבר במקרה במקום. לנו לקח שניות אחדות להבין את חומרת מצבו של יגל, ואחד החובשים היה בטוח שהוא מת. הכל התנהל מהר מאוד, ואחרי שהבנו שהוא עוד בין החיים, העלינו אותו במהירות לאמבולנס ושעטנו לעבר בית החולים הדסה עין כרם".

ד"ר ברייב נזכר גם ברגעים בתוך הניידת והמחשבות שהתרוצצו בראשו: "אני יכול לומר בצורה חד משמעית שעברה לי בראש המחשבה שאנחנו לא נצליח להציל אותו, שיגל ימות. המצב שלו היה אנוש. נתנו לו רק 3% לחיות. בזמן הנסיעה באמבולנס פתחנו לו נתיב אוויר וטיפלנו בו בלי הפסקה. בלעדינו הוא לא היה נשאר בחיים עד לבית החולים".

בבית החולים 

עם הגעת האמבולנס להדסה, חלה הידרדרות נוספת במצבו של סמל לגטיוי, והוא פונה במהירות לחדר הניתוחים, שם חיכו לו רופאים ומנתחים שדאגו להבטיח את הצלת חייו. "היה צריך לעבוד מאוד מהר בגלל המצב הקשה", מבהיר ד"ר ברייב, ששוחח עם רופאי הדסה שקיבלו את סמל לגטיוי ולא היו אופטימים לגבי מצבו. "הוא מיד נלקח לחדר הניתוח ונכנס להליך הרדמה והנשמה ארוך. אף אחד לא חשב שהוא יוכל לשרוד, זה נראה מקרה אבוד".

אך למרבה הפלא, לאחר מספר שבועות בהם היה מאושפז בבית החולים החלו להגיע הבשורות הטובות -  מצבו של סמל לגטיוי החל להתייצב והוא שב לתקשר עם סובביו. "כשהתעוררתי בהתחלה הייתי בהלם", מספר סמל לגטיוי. "מיד שאלתי את הרופאים מה קרה לי, אני לא ידעתי ולא זכרתי כלום. העובדה שהייתי במצב כה אנוש וכמעט ולא נתנו לי כמעט סיכויים לחיות הכתה בי, ובעיקר שימח אותי שנלחמו עליי".

"יגל הוא חד משמעית נס רפואי", מחדד ד"ר ברייב, ומוסיף: "כל הצוות הרפואי העריך שגם במידה והוא יצליח להתגבר על הפציעה ולהישאר בחיים, היא תמשיך ללוות אותו לאורך כל החיים ותגרום לו לנכויות, אבל הוא הצליח לצאת מזה ולנצח לגמרי את הפציעה. אין לאף אחד הסבר איך הוא הצליח לצאת מזה".

במהלך השבוע שעבר, יגל, שהשתקם מאז הפציעה ואף התחתן עם מי שהייתה חברתו באותה העת, קיבל ביחד עם הצוות הרפואי שהציל את חייו (הצוות ממד״א, קצין הרפואה הפלוגתי שלו - ד״ר אדי ברייב, והרופא שביצע בו את הניתוח מציל החיים - ד״ר גיא רוזנטל, נוירוכירורג בהדסה עין כרם) את אות הצטיינות מפקד הרפואה של פיקוד מרכז, אל"ם חגי פרנקל.

"אין לי מילים להודות לצוות הרופאים שנלחם עליי והציל אותי באותו הערב", מדגיש יגל ומסכם: "כל לוחם בצה"ל צריך לדעת כי הוא נמצא בידי אנשי הרפואה הטובים, המקצועיים והנחושים ביותר שיש".

יגל והצוות הרפואי מקבלים את אות ההצטיינות ממר"פ פיקוד המרכז