סדרת שטח חדשה הפכה את התצפיתניות האלה למבצעיות מתמיד

מדי פעם, בשעת עבודתן בעמדות התצפית, נגלה משהו משונה לעיניהן של תצפיתניות חמ"ל 443, בחטיבה המרחבית "בנימין". תושבים שהיו מתקרבים לציר מהכפרים השכנים, היו מגיעים לנקודה מסוימת בשטח ונעלמים לפתע לחלוטין מהמסך. "תהינו אם קורה שם משהו שמהווה סיכון, אבל ידענו שלא נוכל לבדוק זאת עד שנגיע לשטח ונראה את הנקודה הזו בעצמנו", משחזרת רב"ט מאי אפוטה, תצפיתנית בחמ"ל,  "כשניתנה לנו ההזדמנות הזו, הגענו בדיוק לנקודה בה בדרך כלל נעלמו האנשים מהצג, וסוף סוף הבנו את הסיבה שאי אפשר היה בשום דרך להבחין בה דרך המחשב. היינו בהלם".

התגלית המפתיעה שתתבהר בקרוב, התרחשה במהלך סדרת שטח חדשה שעברו תצפיתניות החמ"ל. בהיותן צוות התצפיתניות החולש על אחד הצירים המרכזיים של יהודה ושומרון, רצה הדרג הפיקודי להכיר להן את השטח כפי שהוא משתקף מחוץ למסך המחשב. "בכל חצי שנה תצפיתניות מחויבות לאימון שבודק את כשירותן, והשנה החלטנו לעשות את האימון קצת אחרת", מספרת סגן עדן מוס, מפקדת מחלקה בחמ"ל, "כל אבן שנזרקת כאן על הציר היא אירוע שמצריך תקשורת מדויקת עם הכוחות בשטח, ורצינו להראות להן עם מה אותו כוח צריך להתמודד ואיך אפשר לראות את הדברים מזווית הראייה שלו".

גזרת כביש 443 מתאפיינת באירועים בהם תושבים יורדים מהכפרים ומבצעים פעולות חבלה בציר. תוך דקות בודדות המפגעים יכולים להיות על הכביש, ולכן כל אירוע צריך להיות מזוהה ולהיעצר במהירות הבזק. "אנחנו צריכות לדעת כמה זמן לוקח למפגעים להגיע לנקודת הביצוע שלהם", מתארת רב"ט אפוטה, "חשוב שנבין איך נראה תוואי השטח, ובעיקר - איך אנחנו מכווינות את הכוח להגיע לנקודת התפיסה כמה שיותר מהר תוך התחשבות בדרך בה הם צריכים ללכת. פתאום בירידה לשטח את מבינה בדיעבד שלפעמים השטח לא נראה במציאות כמו שהוא נראה במחשב".

אימון בדיקת הכשירות נמשך שבוע, אבל הפעם במהלך הימים השני והשלישי כל המאמצים התרכזו בשטח. "היישוב המרכזי בגזרה שאנחנו מתצפתות עליה הוא ישוב בית חורון", מפרטת המ"מ, "פגשנו את הרבש"ץ לשיחה, ולאחר מכן עשינו ניווט תצלומי אוויר בתוך הישוב בו החיילות היו צריכות להבין איפה נמצאת כל נקודה שהן רגילות לראות בתצפית".

התצפיתנית נזכרת לפתע באירוע בו גילתה את משמעות ההבדל בין עמדת התצפית שלה למסלול אותו עוברים החיילים שהיא מכוונת. "ראיתי במסך שהכוח שהכוונתי הגיע לגבעה, שלי נראתה קטנה יחסית", היא משתפת, "אמרתי למפקד להורות לכוח לטפס על הגבעה, והוא התעקש שהיא גבוהה מדי ושאין אפשרות כזו, תוך שניות הייתי צריכה למצוא דרך חלופית ומהירה יותר. כשהגענו לנקודה הזו בסיור ונזכרתי באותו המקרה, הבנתי כמה אי הבנות יכולות להימנע בשיתופי הפעולה באמצעות הכרה טיפה יותר מציאותית של השטח".

לאחר הביקור בישוב המשיכו התצפיתניות אל תחנה שמחשבתית הייתה רחוקה מהן שנות אור, אבל בפועל משמשת כאמצעי העיקרי שמאפשר את עבודתן - המצלמות שמשדרות אל תוך החמ"ל. "המצלמות שלנו ממוקמות על 3 תרנים גבוהים מאוד, טיפסנו עליהם, פתחנו מפות, והתחלנו להסתכל על השטח", ממשיכה מפקדת המחלקה להסביר, "רצינו לראות בדיוק מזווית עדשת המצלמה כדי להבין את היחס - מהשטח למפה ומהמפה לשטח. בדרך כלל המסכים שלנו מאפשרים לנו תקריב נקודתי, אבל כשהסתכלנו על הגזרה מהגובה הצלחנו לאפשר לעצמנו ראייה מרחבית של כל השטח".

כשירד החושך, סיור השטח תפס נפח מבצעי הרבה יותר, כשבנות החמ"ל התחילו לחוות ברגליהן כל נקודה, ולו החמה ביותר, בגזרה עליה הן אמונות. "טיפסנו על כל השלוחות והלכנו בכל וואדי שהזדמן לנו, במסלולים אסטרטגיים ומחושבים מראש", מדגישה המ"מ, "תכננו את המסלולים בקפידה כדי להגיע סמוך לנקודות שמהוות מוקדי מפגעים, ולהבין כמה זמן ייקח לאויב להגיע ואיך נוכל לסגור עליו מעגל הכי מהר שאפשר".

"פתאום את מבינה באיזו נקודה את צריכה להקפיץ כוח כשאת רואה חשוד ובאיזו לא, מתי להכריז על אירוע ומתי לא", מעידה התצפיתנית, "את מבינה מה הלוחמים עוברים ברגע האמת, ולומדת איך לתפקד בתור אחד הצירים המרכזיים ביותר של תפיסת מפגע".

ביום השלישי הגיע שיאו של התרגיל, בו התחלקו התצפיתניות לשלוש קבוצות שדימו אירוע אמת, איתו הן עשויות להתמודד באופן יומיומי. "קבוצה אחת הייתה קבוצת התצפיתניות, שקראה נתונים על פני השטח והכווינה את הכוח, הקבוצה השנייה תרגלה דימוי אויב שמפלס את דרכו לעבר הציר ומתכנן לפגע בו, והקבוצה השלישית הייתה הכוח המוכוון שמסכל את מאמציו", מפרטת המ"מ, "עשינו שני תרגילים כאלו. הרגשתי שבגלל שהתרגיל הזה סגר לנו את סדרת השטח, הבנות כבר היו מתורגלות בהרבה להתמודדות עם הסיטואציה, אני יודעת שזו חוויה שתהדהד להן מאחורי הראש - גם מול המסך".

אם נחזור לאותה היעלמות מסתורית של תושבים מהמסכים בעמדות התצפית, הסיור הלילי היווה קרקע נהדרת לפתרון אותה התעלומה. "הלכנו לצד הציר ופגשנו את הסמג"ד והמ"פ, שהצביעו על תעלה תת קרקעית קטנה, לא הרבה מתחת לפני השטח", מספרת רב"ט אפוטה, "לאחר בירורים, גילינו שיש שם תעלה שמעבירה מים בין הכפרים מתחת לכביש. הבנו שאנשים נעלמו לנו בצד אחד של המנהרה בגלל שצידה השני לא היה גלוי למצלמות, ומעתה ואילך אנחנו סורקות את שני הצדדים כדי לנתר את הכניסות והיציאות לציר באופן מדויק יותר".

"אני יכולה להגיד שאחרי שחזרנו לחמ"ל ולשגרה, הבנות מעידות שאנחנו מבינות הרבה יותר את מהות העבודה ואת הקצה המבצעי", מסכמת המ"מ, "התפקוד של הבנות היה מצוין בתרגיל  ובדיוק בגלל זה יש לי ציפיות גבוהות מההבנה שלהן את הכוח בפעולות הבאות שלנו".

"אני חושבת שזה אימון שכל כוח תצפית חייב לעצמו", מסכמת רב"ט אפוטה, "בתור תצפיתנית שנמצאת כבר שנה בחמ"ל והתאהבה בגזרה שלה, אני לא חושבת שיהיה אפשר להשוות בין העבודה שלנו עכשיו לעבודה שלנו בעוד חודש אחרי שנתחיל ליישם את מה שהבנו בשטח במשימות ובאירועים השוטפים".