24 שעות של כוננות מוגברת עם הלוחמים בגזרת איו"ש

בשבוע האחרון, בעקבות שורה של אירועי טרור, ובראשם הרצח של אסתר הורגן ז"ל ביער ריחן, הוגברה הכוננות באוגדת איו"ש. בחמישי האחרון, החלטתי להגיע לחטמ"ר יהודה, בו בדרך כלל מתרכזים אירועים חריגים בתקופות מתוחות, כדי להבין איך בדיוק נערכים הכוחות למה שעוד עלול להגיע

28.12.20
מירב בראל, מערכת את"צ

אני מתחילה את היום בצומת אליאס, שנמצא ביציאה מקריית ארבע וידוע במורכבות ובנפיצות שלו. בטרמפיאדה עומדים שני לוחמי צנחנים מגדוד 101 - סמ"ר עמית צדוק וסמ"ר טל דשא. במשמרות של שש שעות כל פעם, הם וחבריהם לגדוד מאיישים את העמדה 7/24.

"איך השבוע האחרון השפיע עליכם?" אני שואלת את סמ"ר דשא. ״אנשים יותר דרוכים", הוא מסביר, "הקפיצו לכאן כוחות של חטיבת גבעתי לתגבור, מיקדו לנו את המשימות בקו כדי שנתרכז יותר בהגנה ובנוסף לעוד שינויים - תופסים כאן שני חפ"קים במקום אחד".

"תדרכו אותנו במהלך השבוע על כל האירועים שקרו, ועל הגברת הדריכות והדגשים", סמ״ר דשא מספר, "כמובן שהכוננות גבוהה, אבל זה התפקיד שלנו תמיד".

גם סמ"ר עמית שעומד לידו, מבין את גודל המשימה. "בסופו של דבר אנחנו נמצאים כאן בצומת כדי להיות ערניים לאירועים חשודים ולסכל ניסיונות חדירה - אבל בעיקר למנוע את הפיגוע הבא ולשמור על הביטחון והשגרה של התושבים".

אני ממשיכה למוצב "חרסינה", שממוקם ליד חברון, ופוגשת את מפקד פלוגת המסלול של גדוד 101 במוצב, סרן אוריאל ואך, שמתכונן בדיוק לנסוע לתל רומיידה. "המטרה העליונה שלנו היא כמובן לשמור על הסדר ועל הביטחון במוקדים פוטנציאליים לחיכוך", הוא אומר לי, "זה אומר שאנחנו פורסים סד"כ אחרי שכוח של גבעתי הגיע לתגבר אותנו, נמצאים יותר שעות בחוץ עם החפ"קים ויורדים יותר לצמתים".

אחרי ההסבר של מפקד הפלוגה, אני תוהה - למה בעצם אירוע שקורה בחטיבות בנימין ושומרון דורש היערכות כזאת בחברון, שנמצא בצד השני של האוגדה? "שוב ושוב, ההיסטוריה הגזרתית מראה שמה שקורה בצפון איו״ש, יכול להשפיע בקלות גם על הדרום", אומר סרן ואך בביטחון.

הוא מציין כי הפעם מדובר בנפיצות שמגיעה מכל הכיוונים, ומחייבת תשומת לב נוספת של הכוחות לפני כל פעולה. "אנחנו צריכים להיות חדים ולפעול בשיקול דעת. הלוחמים מבינים את המשמעות ומבצעים את המשימות שלהם באופן מיטבי", הוא מבטיח, "נמשיך לשמור על הביטחון באזור, כדי שימשיך להיות פה שקט".

אני מחליטה להמשיך עם סרן ואך לתל רומיידה, שם אני פוגשת את הלוחמים ששומרים בעמדות. אני שמה לב כי הלוחמים, שבדרך כלל מסתובבים עם כומתות על הראשים, חובשים כעת קסדות. "זה לא השינוי היחיד", מגלה לי אחד מהם, סמ"ר דנאל אלמליח, גם הוא מגדוד 101, ״נכנסנו לעוצר יציאות לימים הקרובים, אנחנו מבצעים יותר פטרולים בשטח האדום, ממפים אזורים בעייתיים, מפגינים נוכחות רבה יותר ופועלים כדי להרתיע את מי שצריך".

למרות הכוננות המוגברת, מורגש כי האווירה באזור רגועה יחסית ."בינתיים רגוע, אבל ההיסטוריה מראה שזה יכול להיות השקט שלפני הסערה", הוא מסביר לי, "לכן אנחנו שומרים על מתח מבצעי גבוה ונפעל בהתאם אם וכאשר יקרה משהו. חשוב שהאזרחים ידעו שיש להם על מי לסמוך - במיוחד עכשיו".