7 הקמב"ציות בלב כל אירוע מבצעי ביהודה ושומרון

כשפורץ אירוע מבצעי בגזרת איו"ש, הכול קורה במהירות שיא - קולות הקשר, הקפצת כוחות ושליחת צוותי רפואה לזירה. אז מי מנצח על כל אלו כדי שיעבדו יחד בתיאום מושלם? בדיוק את המשימה הזו ממלאות שבע קצינות המבצעים של הגזרה: על הכתפיים שלהן מונחת אחריות, שיכולה אולי להיראות יוצאת דופן לקצינות צעירות, אבל כבר הפכה לחלק בלתי נפרד מהשגרה השוטפת.

ישבנו לשיחה עם מיכל, תמר, אופק, עמית, קורל, מעיין ורז כדי להבין קצת יותר על אופי התפקיד הכל-כך חשוב שלהן. 

מה זה אומר להיות קצינת מבצעים (קמב"צית) באיו"ש?

סגן מיכל שאבי, קמב"צית חטמ"ר עציון: "אני מתעסקת בכל תחום הבט"ש (ביטחון שוטף) – מכניסה גדודים לתע"ם (תעסוקה מבצעית) ומסבירה להם על הגזרה, מנהלת חמ"ל שלם, מפקדת על קצינות חמ"ל ועל הסמב"ציות ואחראית על הקשר עם כל הגופים הרלוונטיים, כמו משטרה ומג"ב - כל דבר חייב לעבור דרכי". 

"ברגע שיש אירוע, אנחנו קופצות ישר לחמ"ל ומנהלות אותו - נותנות את ההוראות הנכונות, יוצרות קשר עם המפקדים הבכירים בשטח ומתכללות את כל הדברים".

סגן תמר הרצברג, קמב"צית חטמ"ר שומרון: "אנחנו המנגנון החטיבתי שדואג לכך שהמשימות היומיות והנחיות המח"ט יצאו לפועל בידי הגדוד שמגיע לתפוס קו. גדודים מתחלפים כל כמה חודשים - אבל אנחנו תמיד כאן ,כדי לדאוג שהידע יישמר ולהכיר לכל גדוד חדש בגזרה את כל מה שהוא צריך לדעת".

מה התפקיד דורש מכן?

סגן תמר הרצברג, חטמ"ר שומרון: "יש כאן הרבה אזורים וצירים משותפים ליהודים ולפלסטינים, מה שהופך את עניין השמירה על השקט ליותר מורכב. לכן, אנחנו חייבות לשים דגש על קור רוח ואיפוק - כי כל יום יהיה משהו חדש".

"אחד הדברים הכי חשובים בתפקיד הוא לרדת לשטח ולהכיר אותו מקרוב. כשאת רואה עד כמה היישוב קרוב לכפר - את מבינה כמה התפקיד שלך משמעותי וכמה חשוב שתעשי אותו במקצועיות".

סגן אופק זיני, קמב"צית חטמ"ר בנימין: "התפקיד דורש את היכולת לסווג מהו אירוע קטן, ומה עלול בשנייה להתפתח לפיגוע. העבודה יכולה להיראות סיזיפית – יש הרבה דיווחי שווא - אבל כל דיווח כזה חייב לקבל מאיתנו את תשומת הלב הנדרשת".

סגן עמית מימון, קמב"צית חטיבת הבקעה והעמקים: "אני אף פעם לא יודעת מה צפוי לי היום. אני יכולה לתכנן לו"ז שלם , ופתאום יתחיל אירוע שצריך להתעסק בו. זה דורש ממני גמישות מחשבתית, דינאמיות והסתגלות לשינויים".

סגן מיכל שאבי, חטמ"ר עציון: "חשוב לזכור שאת הפנים של החטיבה, ויחסי אנוש טובים הם בגדר חובה כדי לרתום את האנשים אלייך במטרה שכל ההנחיות יצאו לפועל ויתורגמו לפעולות בשטח. תכונה הכרחית נוספת היא אסרטיביות - צריך לדעת לדחוף במקומות הנכונים לכך שהמשימות באמת יקרו באופן המקצועי והמהיר ביותר".

מה מיוחד בגזרות שלכן?

סגן אופק זיני, חטמ"ר בנימין: "בבנימין שוכנת עיר הבירה 'דה פקטו' של הרשות הפלסטינית -רמאללה, שם יושבים מקבלי ההחלטות והאנשים הבכירים. כשמשהו קורה ברמאללה - ההשפעה היא הרבה יותר נרחבת ממה שאנחנו מתארים, וזה קנה מידה שצריך להתרגל אליו".

סגן רז בן ישראל, קמב"צית חטמ"ר יהודה: "בחטמ״ר שלנו נמצאת העיר חברון, עיר בעלת ערך היסטורי עבור יהודים ומוסלמים כאחד. בשונה מגזרת אחרות, ניתן לראות כאן באותו רחוב בית יהודי מול בית פלסטיני - מציאות המחייבת הגנה מוגברת והצבת עמדות שמירה רבות".

סגן עמית מימון, חטיבת הבקעה והעמקים: "הבקעה היא החטיבה היחידה שנמצאת על גבול שלום - הגבול המזרחי עם ירדן. זה נשמע פחות פח"עי, אבל רק הבוקר היה לנו אירוע 'פרש תורכי' (חדירה), מה שקורה הרבה בשוטף, לצד נסיונות להבריח אמל"ח".

"בעיניי, הייחודיות הבולטת של הגזרה היא הדיסוננס שקיים בה. מצד אחד, יש את המפגש השגרתי עם האזרחים הירדנים מעבר לגבול, ומצד שני - כשיוצאים ליישובים ביו"ש, השגרה מלאה בהפתעות - וסכנות".

מה הם האיומים המרכזיים בחטיבות שלכן, ואיך מתמודדים איתם?

סגן מיכל שאבי, חטמ"ר עציון: "אנחנו מתמודדים עם אתגר ה"מפגע הבודד" - מחבל שלאו דווקא פועל מתוך אידאולוגיה לאומנית או כחלק מארגון טרור, אלא מתוך משברים אישיים. את הפיגועים האלה יותר קשה לצפות, ומנהלים אותם בדרך שונה".

סגן רז בן ישראל, חטמ"ר יהודה: "בחברון ממוקמת מערת המכפלה - היא הדבר הכי משמעותי פה, והכול סובב סביבה, ולכן עלול להיווצר חיכוך בין יהודים לפלסטינים. תפקידו של החמ"ל הוא לאפשר מרקם חיים מיטבי לשני הצדדים ולדאוג שלא יהיו עימותים. לדוגמה, בשבת ובמועדים צריך לדאוג שהגדודים יהיו בעמדות ויגנו על הצירים כדי שכלל התושבים יוכלו לקיים את מנהגיהם בשלום".

סגן תמר הרצברג, חטמ"ר שומרון: "קבר יוסף, שנמצא בלב ליבה של שכם, חשוב מאוד להרבה אנשים. כשאני רואה בעיניים שלי את המקומות שחשובים לכל כך הרבה אנשים, אני עושה הכול כדי להבטיח שכל אחד יוכל לממש את האמונה שלו ללא פגיעה באחר".

סרן מעיין מכבי, קמב"צית חטמ"ר אפרים: "בעבר, היו המון זריקות אבנים ובקבוקי תבערה על התושבים שנוסעים בצירים כאן. כתגובה לכך, הצבנו מארבי ירי, ובאמת מאז רואים ירידה משמעותית באירועים מהסוג הזה, בזכות המאמץ של הכוחות".

ספרו לנו על אירוע משמעותי שתפעלתן:

סרן קורל יחזקיה, קמב"צית חטמ"ר מנשה: "שמונה חודשים אחרי שנכנסתי לתפקיד, בחמש לפנות בוקר, הייתי בעיצומו של אירוע בט"שי מסוים, וקיבלנו את הדיווח על סמ"ר עמית בן יגאל ז"ל. זו היתה פעילות לילה שגרתית בכפר "יעבד", ולא ציפינו לאירוע כזה". 

"כבר באותו היום הצוות שלו נכנס באותה דריכות ומקצועיות להמשיך בסריקות אחר המחבל. גם שבוע אחרי - לא היה יום ולא היה לילה. היו כניסות אינסופיות לתוך הכפר, וכל החטיבה פעלה במאמץ מוגבר למעצר המחבל. בסופו של דבר, מי שתפסו אותו היו לוחמי הסיירת, חברים של עמית, וזה הרגיש ראוי - סגירת מעגל".

סגן מיכל שאבי, חטמ"ר עציון: "במהלך מסע השבעה של חטיבת גולני בירושלים, נפגעו 12 חיילים בפיגוע דריסה. כמה דקות מרגע קבלת הדיווח, כבר גילינו שהמפגע נכנס לבית לחם, והבנו שיש לנו מחבל בגזרה שמסתובב חופשי. מיד שלחנו כוחות מיוחדים, שבסוף תפסו אותו בצומת הגוש".

"לפני חודש וחצי, קיבלנו טלפון מיהודי שנכנס בטעות לבית לחם. ברקע נשמעו צעקות של אנשים. מה שעבר לי בראש באותן השניות זה שממש תוך רגע הסיפור הזה עלול להסתיים בצורה לא טובה - אלא אם כן נרים רחפן, נשלח כוחות בזמן ונעשה הכול בשיא המהירות. ברגע שכך עשינו ופעלנו נכון, חילצנו אותו בהצלחה". 

מה התחושות במהלך אירוע כזה?

סרן מעיין מכבי, חטמ"ר אפרים: "אני מרגישה דרוכה בכל הגוף, הדופק עולה ואני מלאת אדרנלין עד שאני יודעת שהאירוע נגמר. יחד עם זאת, אני מנסה להבין את התמונה המלאה ולפעול בקור רוח, מתוך הבנה שמה שאני משדרת - מכתיב את מה שיהיה בחמ"ל". 

סגן אופק זיני, חטמ"ר בנימין: "באופן קבוע, אנחנו עושים תרגילים ודואגים למקצע את הסמב"ציות בחמ"ל, אבל לפעמים אי אפשר לדעת מה יקרה בזמן אמת. באחד האירועים הקשים, אחת החיילות התחילה לרעוד - סמב"צית אחרת הניחה עליה את היד, ומיד היה ברור שאנחנו מתאפסות וממשיכות לתפעל. שם ראיתי איך השילוב של פיקוד ומבצעיות בא לידי ביטוי בתפקיד. אני צריכה לדאוג לחיילות שתחתיי, תוך כדי ניהול של אירועים מבצעיים מורכבים".

קרה לכן אירוע שתפס אתכן 'לא מוכנות'?

סגן תמר הרצברג, חטמ"ר שומרון: "חודש אחרי שנכנסתי לתפקיד, היה פיגוע מורכב של דריסה ודקירה בצומת תפוח. קיבלתי את הדיווח בדיוק כשהייתי במקלחת, וישר רצתי לחמ"ל כשהמרכך עוד על השיער. השתמשנו במערכות הקיימות כדי להבין מה קרה, שחזרנו את התצפיות ושלחנו כוחות רפואה לנקודה. הייתי צריכה להוריד כל מיני פקודות לשטח, לדוגמה חסימות צירים בגזרה, ומה לעשות - עשיתי את כל זה עם שיער רטוב - זה התפקיד".

סגן אופק זיני, חטמ"ר בנימין: "לפני פחות מחצי שנה, בהפרש של חודשיים בדיוק, חוויתי פיגוע באותו מקום, במחסום הקיוסק - בפעם הראשונה המחבל דרס לוחמים, ואחר כך יצא החוצה וניסה לדקור אותם, ובפעם השניה היה פיגוע דריסה".

"שני האירועים תפסו אותי בדיוק בשעות המעטות שבהן ישנתי. תוך פחות משתי דקות הגעתי לחמ"ל - עם שיער פרוע, חולצה הפוכה ודרגות לא במקום, ועליתי לקשר עם קול של בוקר. בכל פעם שיש הקפצה עוצרים הכול באותו רגע, גם אם ישנת ממש טוב לפני כן".

מה מחזק אתכן בשגרה העמוסה?

סגן מיכל שאבי, חטמ"ר עציון: "ההתיישבות חמה מאוד - אין מקום שאת מגיעה אליו ולא מחזקים אותך ומרעיפים עלייך אהבה. אפילו חיזוקים קטנים כמו פרח לחייל שעומד בצומת, ופינוקים כשהולכים לעשות קניות בשישי".

סגן רז בן ישראל, חטמ"ר יהודה: "למרות האתגר בתפקיד, בקצה יש תושבים שמחייכים אלייך ויודעים שיש מי ששומר עליהם - אין מספק מזה".

סרן מעיין מכבי, חטמ"ר אפרים: "אם עשינו את העבודה שלנו כמו שצריך - הצלנו חיים של בן אדם. אם משהו התפקשש בדרך - יש לנו אחריות מלאה. דווקא בתפקיד הזה מרגישים כמה המשימה שלנו קריטית".

סגן עמית מימון, חטיבת הבקעה והעמקים: "כל הצלחה מבצעית מחזקת ונותנת לי דרייב להמשיך בעשייה, ואני תמיד מרגישה את המשקל של ההחלטות שלי בפעילויות. אני מקווה שאצליח להעביר את המסר לבנות אחרות, שחוששות להיכנס לתפקיד מבצעי כזה - זו עבודה מאתגרת מאוד, אבל אתן יכולות ומסוגלות".