15 השעות שכל תאג"ד צריך לעבור כדי להיות מוכן למערכה הבאה

שלוש אחר הצהריים בחטמ"ר יהודה, שבלבו שוכנת העיר חברון. רכב התאג"ד, האחראי על מענה רפואי מיידי בגזרה, כבר היה ממוקם בעמדה, בעוד החוג"ד (חובש גדודי) מעביר לחיילים המאיישים אותו, תדריך אחרון לקראת מה שמצפה להם ב-15 השעות הקרובות. 

קשה היה לפספס שכל הקצינים בחטיבה היו מוכנים ודרוכים להקפצה הקרובה, שמסמלת את יריית הפתיחה לתרגיל החטיבתי של חטמ"ר יהודה.

בעודי יושבת באחד המועדונים בחטמ"ר, אני פתאום מקבלת טלפון מהקרפ"ח, סרן יוסף שמואלי שמבשר לי שהתרגיל מתחיל ועליי להגיע במהירות. התיישבתי ברכב, ליד ע' קצין רפואה מהאוגדה, רס"ן משי תורג'מן, שבחנה את התנהלות אגף הרפואה החטיבתי - היא והקרפ"ח מסבירים לי שבכל תרגיל, הדרג הגבוה יותר הוא זה שבודק את הדרג תחתיו.

ואז, מגיעה הקריאה בקשר שמבשרת על התרחיש הראשון: "יש רכב הפוך בסוסיא, שלושה פצועים בתוכו". באותו הרגע, לוחץ הקרפ"ח על הגז לכיוון הש"ג, מכבה את המוזיקה באוטו, ומקפיץ את הטנ"צ (רכב טיפול נמרץ צבאי) ואת התאג"ד. "תרנגול, תרנגול", הוא חוזר על הסיסמה, ומוודא שכל המשתתפים כבר בתזוזה. 

לאורך הנסיעה בכביש המסולסל, קולות הקשר ממשיכים לזרום, ונדמה שאין אדם בחטיבה שלא עודכן במתרחש. אז, מתקבלת ידיעה נוספת: "המחבל מחוסר הכרה". 

"כמו בכל דבר בחיים, ובפרט בעולם הצבאי, מה שלא תתרגל לפני - יהיה פחות טוב בזמן אמת", אומר סרן יוסף שמואלי, "וכשמדובר בחיי אדם, אי אפשר לזלזל לרגע ברמת המוכנות של צוותי הרפואה. אנחנו מתרגלים את התרחישים הקיצוניים והקשים ביותר שיכולים לפגוש אותנו, על מנת להיות מוכנים תמיד לגרוע מכל".

הגענו לזירת האירוע - שני לוחמים מעדכנים אותנו שיהיה שימוש בח"קים, כלומר כדורים חסרי קליע, כדי שלא ניבהל מקולות הירי. אנחנו ממשיכים בנסיעה על כביש עפר, ומולנו נגלה 'דוד' הפוך, תחתיו לכודה בובה, וכמה לוחמים, שמדמים פצועים, שרועים לצד הדרך. 

יצאנו במהירות מהרכב, בעוד הקרפ"ח מקבל תמונת מצב משאר קציני החטיבה אודות ה"פצועים", ומוודא את טיפולם על ידי התאג"ד, שבדיוק הגיח במהירות לזירה.

לאט לאט התרחיש מתבהר - הבובה הכלואה מתחת לרכב היא בעצם לוחם פצוע, ששוכב לצד זירת מטענים שהניחו מחבלים, והכוחות של גדוד 601 מחטיבה ,401 שתופסים קו בגזרה, סורקים את האזור. במקביל, כוחות הרפואה מחכים לחבלנים על מנת שיוכלו לחלץ את הפצוע. 

אחרי דקות ספורות, חיילי התאג"ד ממלאים את חלקם ומפנים את ה"פצועים" מצד הדרך, תוך שאחד מהם רושם את מדדיהם ושואל את כל השאלות ההכרחיות על מצבם. במקביל, לוחמת מיחידת 636 מקדישה המון תשומת לב למכשיר, שלאדם זר נראה כמו שלט פלייסטישן גדול. כששאלתי אותה מה היא עושה, השיבה, בלי להסב מבט מהמשימה שלה, שהיא מתרגלת, ובודקת באמצעות רחפן אם נמצאים מחבלים נוספים בזירה המדומה. 

תוך כמה דקות הפצועים מפונים, ואני חוזרת במהירות יחד עם הקרפ"ח והקצינה מהאוגדה אל הרכב - אנחנו נוסעים להערכת מצב מהירה בבסיס החטיבה. בדרך, שיחות הטלפון לקרפ"ח לא מפסיקות להגיע - בתרגיל, כמו בקרב, אין רגע של שקט. 

מיותר לציין שהערב לא הגיע לסיומו, ואפילו לא היה קרוב לכך - בסוף הישיבה נשמעה ברחבי בסיס החטמ"ר ההקפצה לתרחיש הבא. אנחנו חוזרים לרכב, שיירה של רכבי דוד מאחורינו, ללא ידיעה מה האירוע שמחכה לנו בנקודה, וממתינים לפרטים, אפילו הדלים ביותר, על התרחיש השני להיום. 

לא עברו שתי דקות, וקולות הקשר מתחילים להציף את הרכב - מתקבלת ידיעה על ירי מרכב חולף בצומת בית חגי. הנסיעה הייתה קצרה, ולפני שהספקתי לאסוף פרטים נוספים, כבר ירדנו מהאוטו והתקדמנו לעבר הזירה.

אני חוזה ברכב "חונה" באלכסון על כביש עפר לצד כביש ראשי, שכנראה סטה מדרכו כתוצאה מהירי. הכול קרה מאוד מהר בתרחיש, ושוב, במהירות שיא, ה"פצועים" כבר היו על אלונקות התאג"ד, בעוד לוחמי 601 עשו את מה שנדרש מהם על מנת לסגור מעגל על הרכב היורה, שעל פי התרחיש נמלט מהמקום. 

כשהחושך מתחיל לרדת על החטיבה המרחבית יהודה, והפנסים בשולי הכבישים מאירים את הלילה, מוקפצים הקרפ"ח והתאג"ד לתרחיש נוסף. אבל מה שגרם לכולנו לנשוך שפתיים ולהבין שהלילה עוד ארוך, התחיל לאחר מכן, בשעה 20:05 בדיוק - עם דיווח על חדירה ל'חוות מעון' ותחילת מסע ירי שמתברר כאר"ן (אירוע רב נפגעים).

"תרנגול, תרנגול", נשמע שוב פעם הקוד שנועד ליישר קו עם כל המתורגלים. הקרפ"ח נסע לשם במהירות, ותוך חמש דקות אנחנו יוצאים מהרכב, דולים מהקצינים סביבנו מידע על האירוע. 

הופתעתי לגלות שהזירה הייתה גן משחקים ביישוב. עברו כמה דקות, והכוחות של 601 כבר נעו בעלטה בחיפושים אחר המחבל, בהוראות הקצינים הבכירים והמג"ד שלהם, תוך כדי שהקמ"ן ואנשי כיתת הכוננות מהישוב מתאגדים סביב מפה של האזור - הכול כדי להבטיח שסריקת השטח אחר המפגע תהיה הכי מדויקת. 

בו זמנית, התאג"ד וצוות של מד"א שהשתתף בתרגיל פינו את הפצועים וטיפלו בנפגעת חרדה שלא הסכימה לעלות לאמבולנס. "כולם הצידה! מי שלא מחזיק פצוע - הצידה!", קורא אחד הלוחמים בתאג"ד, בניסיון לשמור על הסדר בזירה.

במהלך הלילה חיילי החטמ"ר התמודדו עם שני תרחישים נוספים: הפעלת מטען ואירוע ירי, שתפעלו כוחות מגדוד שחר של חטיבת החילוץ וההדרכה, וביצוע רשד"ג (רשת דייג), כלומר סגירת מעגל על המחבל מאותו אירוע.

השעה כבר שלוש בבוקר. בדיוק כשחשבנו שהגיע הזמן לחזור לבסיס, התקבלה התרעה על פיגוע ירי ביישוב היהודי בחברון, בסמוך למערת המכפלה. על אף השעה, כל המתרגלים פעלו כמו באירוע אמת - לוחמי גדוד 50 של הנח"ל תפעלו את האירוע, התאג"ד כמובן הוקפץ והקצינים ביצעו הערכות מצב בשטח. 

"כל המרחב הענק הזה שנקרא חטיבת יהודה, על שלל היישובים בו והאתגרים המבצעיים, סובב כולו סביב שטח של קילומטר רבוע שכולנו מכירים כמערת המכפלה", מסביר הקרפ"ח, "קדושת המקום הזה והחשיבות ההיסטורית שלו לשני העמים שחיים במרחב היא מעצב מרכזי במאפייני החיים של התושבים בגזרה ושל הלך הרוח במרחב החטיבתי".

"כוחות הרפואה החטיבתיים תפקדו בצורה מקצועית ואפקטיבית מאוד בתרגיל, והראו גרף למידה מתמיד", ציין סרן שמואלי, "כאגף, למדנו בתרגיל את החשיבות של שיתוף פעולה בין גורמי הרפואה לגורמי האג"ם בחטיבה, בעיקר באירועי קיצון כמו שתורגלו בתרח״ט". 

"התרגיל שעברנו היה אחד מיני רבים, ונמשיך ללמוד ולהשתפר על מנת להגיע מוכנים בצורה הטובה ביותר לכל אירוע בו נידרש להציל חיים", הוא מסכם.

בשעה שש בבוקר שיירת כלי הרכב הצבאיים יצאה מהישוב היהודי בחברון לכיוון מוצב ג'אליס - התרחיש האחרון בתרח"ט. לאחר תפעולו, שבנו אל בסיס החטיבה. הרשיתי לעצמי לתפוס תנומה קלה ברכב, וכשפתחתי את עיניי, שמתי לב שהאורות לצד הכביש כבר כבו, היישובים הסמוכים לצירים לפתע מתגלים והשמש כבר ב'חצי הדרך' לאותו המקום שתפסה בשמיים אי שם בתחילת התרגיל.