בלב מרכז העצבים של הנקודה הכי חמה באיו"ש

בחודש מאי האחרון, החליטה משפחת כהן מראש העין לעצור את נסיעת השבת להתרעננות בתחנת דלק. בשעה שיצאו ההורים מהאוטו, הבחינו כי בנם, בן השנה וחצי, ישן והשאירו אותו בספסל האחורי. שניות אחדות אחר כך, פלסטיני נכנס לרכב הפתוח במטרה לגנוב אותו, שילב הילוך והחל לדהור על כביש 6. 

כשהפעוט במושב האחורי, והרכב בדרכו לשטחי יהודה ושומרון - קלטה האם שהנורא מכל קרה וטלפנה במהירות למוקד החירום. את הדיווח הראשוני מהמשטרה - קיבלה סמלת מבצעים בחטמ"ר מנשה, שיצרה קשר עם האם המבוהלת, דלתה את הפרטים והעבירה לתצפיות וללוחמי סיירת גולני בשטח, ובמקביל דיווחה להורים על כל התקדמות.

אחרי הצלבת פרטים מהירה, הכוחות קפצו לזירה והרכב אותר סמוך לעיירה הפלסטינית פרעון - וכך, תוך 22 דקות מרגע הפנייה, הסתיימה הדרמה בשלום: ג'יפ צה"לי הגיע לתחנת הדלק והתינוק הוחזר למשפחתו. 

בשעות לאחר מכן, שיתפו הגולשים את התמונה מהרגע המרגש ופרגנו ברשתות החברתיות ללוחמים בשטח. אבל דווקא בחדר קטן, רק חמש דקות נסיעה מפרדס חנה, שממנו ניצחו על הפעולה יוצאת הדופן הזו, הספיקו לנשום לרווחה רק לרגעים אחדים -  עד האירוע הבא. 

"זה הקצב שאנחנו חיות בו", משתפת  רב״ט ליא בלדב, אחת מסמלות המבצעים בחטמ"ר מנשה, "כשעשרות אירועים נפתחים בכל משמרת - אין לנו את הפריבילגיה לעצור באמצע ולמחוא לעצמנו כפיים".

אומנם השם הרשמי של החדר הזה הוא "חמ"ל החטיבה", אבל בפי רבים הוא מכונה "מרכז העצבים של הגזרה". לחבורת החיילות שמאיישות את עמדות החמ"ל יש חשיבות מבצעית מכרעת, ולא כקלישאה - הן הראשונות להכיר כל אירוע בעומק הגזרה וב-117 הק״מ של התפר, להקפיץ וללוות את הכוחות למשימות סיכול, לגבש תמונת מצב מבצעית בכל רגע - ולעיתים, גם להיות בקשר עם הלוחם שמסתער מול המחבל. 

אבל מה שהופך דווקא את סמלות המבצעים האלו לחלק בלתי נפרד מהפעילות המבצעית השוטפת, קשור דווקא בעובדה שהן אחראיות על הנקודה החמה ביותר בצפון יהודה ושומרון - ג'נין. אחת מהערים הגדולות והסבוכות בגזרה - עם 287 בתי ספר, 50 מרכזי רפואה ובתי חולים, 300 מסגדים ו-5 כנסיות פעילות ברחבי הנפה. 

על פי נתונים שפורסמו לאחרונה, כ-45% מהאוכלוסייה מזוהה עם ארגוני הטרור: גא"פ וחמאס, ואם כך - הגיוני שרק בתשעת חודשי מבצע "שובר גלים", הם ניסו להוציא מאות פיגועים בגזרה ומחוצה לה. 

"זו לא אותה גזרה בלי ג'נין", מבהירה סמלת בחמ"ל, "בכל יום נתעסק באיזושהי דרך ב'חריגים' שקורים שם: בין אם בניסיונות פיגוע, סיכול הברחות נשק או מעצרים. אבל מצדו השני של המטבע - גם בפעילויות מבצעיות שיוצאות לשם כל הזמן".

"אנחנו מלוות את לוחמי הסיירות והיחידות המיוחדות שנכנסים לשם מקרוב מאוד - אנחנו הקשר הראשון שלהם החוצה, לכוחות חילוץ או לתגבור", מסבירה רב״ט בלדב, וחוזרת איתי אחורה לפעילות המבצעית בה נפל לוחם הימ"מ, רנ"ג (בדרגות משטרה) נעם רז ז"ל, "היינו איתם בקשר בכל שנייה - מהרגע שהם נכנסו לואדי ברוקין, דרך חילופי האש ועד הקריאה למסוק חילוץ". 

בתשעת החודשים האחרונים, ידעו במנשה אירועים קשים. הלחימה העיקשת בארגוני הטרור לא אחת גבתה חיים בקרב הלוחמים, וגם בחמ"ל שנמצא בכל אירוע - משתתפים בסטטיסטיקה הזו: "אין כמעט חיילת בחמ"ל שלא חוותה משמרת עם לוחם שנהרג". 

"זו תחושה קשה שמלווה אותך גם זמן רב אחרי", משתפת אותי רב״ט בלדב ומסבירה בחדות, "כי אין מה לעשות - בגזרה כזו אין מקום למשחקים. כל אחת מהחיילות יודעת שהיא חייבת להיות דרוכה בכל רגע, כדי להבטיח שבדיוק באירועים האלו היא תתפקד בצורה הכי טובה - וגם כדי לדעת אחרי, שהיא עשתה את הכול".

כשסיים, עלה בעצמו ברשת הקשר בפעם האחרונה - ודיווח על פגיעתו: "משנה פנתרים, פרח"

כשאני מבקש מכל אחת מסמלות המבצעים לפרט, הן בוחרות את אותו מקרה - שהפך לאירוע דגל בחטיבה. "הוא מתחיל במשמרת לפניי", מסבירה רב״ט ענבל דונסקי, "אני עולה למשמרת לילה ב-22:30 וחופפים אותי על זיהוי חריג בתצפיות על שתי דמויות חשודות ששוכבות סמוך למעבר ג'למה ולא זזות במשך זמן רב. לא ידענו אם יש להן חפץ, אבל כבר אז הרגשתי שמשהו היה שם מסריח". 

חצי שעה אחרי תחילת המשמרת, כוח של סיירת נח"ל נשלח לנקודה ומתקרב אל החשודים. "פתאום מצלצל הטלפון, אחת התצפיתניות מזהה שנפתחה אש לעבר הכוחות", היא משחזרת, "כולם נדרכים. אנחנו מנסות לדלות את הפרטים ממה שהיא ראתה כדי לבנות תמונת מצב ומבינים ששבעה לוחמים נשכבו על הרצפה ברגע. חשכו עיניי". 

בערפל הקרב, התגובה המהירה של הלוחמים בשטח - להישכב על הקרקע בירי - התקבלה בחמ"ל המבצעים כאירוע רב נפגעים. בדיעבד, זו הייתה זריקת אדרנלין חשובה לחמ"ל, כשתוך שניות - כוחות רבים זינקו לנקודה: "בחמ"ל המולה גדולה, אנחנו מבינות שזה עומד להיות מורכב, ומתחילות לסנכרן בין כל הגורמים בשטח. פינויים, רפואה, דיווח למפקדים - כשבמקביל צריך להרכיב את תמונת המצב". 

רב״ט דונסקי בדיוק ציינה שנה בחמ"ל: "כל השירות התכוננתי לרגע הזה, והמון מוטל על הכתפיים שלנו. שגיאה אחת וכוחות הרפואה יגיעו לנקודה הלא נכונה, או שלא אתווך שיש עדיין מחבלים בשטח. גם בתוך הרעש העצום שמגיע מרשת הקשר - אני חייבת להוציא את הפרטים הרלוונטים והמדויקים".

הדקות עוברות והתמונה הטרגית מתחילה להתבהר. לא מדובר בשבעה לוחמים פצועים, אלא באחד - סגן המפקד של הסיירת, רס"ן בר פלח ז"ל, שלמרות הפציעה המשיך להילחם ולירות לעבר המחבלים. הוא עוד הספיק לעלות ברשת הקשר בפעם האחרונה - ודיווח על פגיעתו: "משנה פנתרים, פרח". (משנה פנתרים = הכינוי בקשר, פרח = פצוע)

מתי מעכלים את מה שקרה? "בסוף המשמרת", משיבה רב״ט דונסקי, "באופן אירוני, גם אחרי שהתפעול בתקרית של פלח ז"ל הסתיימה, המשכנו לדיווחים אחרים - דברים הרבה יותר פשוטים. הכול מתגמד מול מה שעברת הרגע, אבל את גם לומדת לא להקטין ראש מול אף אירוע. אף אחד לא חשב שככה יסתיים הלילה". 

כשסמלות המבצעיות שנכחו בתקרית סיימו את המשמרת, הן סוף סוף התפנו לעבד את מה שחוו. "מעבר לפן המקצועי, יש פה סיפור מנטלי גדול. ברגע האמת אני לא חושבת על מה שקרה, ההשלכות, איפה אני ביחס לסיטואציה - אני אך ורק בתוך המשימה שלי. צריכה לצלוח אותה בצורה הטובה ביותר, רק בסיום אנחנו יושבות כל הבנות, ומארגנות לעצמנו את המחשבות".

הבוקר עלה מבעד חלונות החמ"ל, וסמלות המבצעים שוחררו הביתה לסוף השבוע. "אז נכון, לא כל אירוע הוא כזה - וטוב שכך. אבל בכל יום אנחנו מטפלות בדברים מטורפים למדי, שנוגעים בהם חיי אדם 'על אמת'. ואם לא התפעול החד של החיילת שיושבת בחמ"ל - הוא עלול להסתיים כל כך אחרת".