הצטרפנו למבצע הלילי - שתוכנן במשך שבועות

גם עכשיו, כמה ימים אחרי - לוקח לי זמן להבין בדיוק איפה הייתי רגע לפני שנכנס חג השבועות. במשך 4 שעות נסעתי ב"זאב" יחד עם לוחמי ולוחמות לביאי הבקעה - למבצע חטיבתי ברחבי מחנה הפליטים "עקבת ג'בר". 

כוח מדרום, כוח מצפון, ממערב וגם ממזרח - בסנכרון מושלם נכנסו למחנה שליד יריחו עשרות אם לא מאות לוחמים מדובדבן, מגלן, לביאי הבקעה, אגוז - וגם עיתונאית צבאית אחת. 

מטרת המבצע הייתה ברורה: לפעול נגד הטרור בגזרת חטמ"ר הבקעה והעמקים, על ידי החרמת אמל"ח ומעצר פעילים בתשתיות טרור, בדגש על חמאס. זאת לאור הפיגועים שיצאו מכאן: הפיגוע במסעדה, הפיגוע בו נהרג אילן גנלס ועוד אירועים רבים. 

כל יחידה קיבלה מספר יעדים, חלקם מעצר מבוקשים, חלקם מחסני אמל"ח וחלקם בתי פעילים שכבר נעצרו - אך כדי לוודא שלא מתפתחת שם תשתית טרור נוספת. כולם, היו מבוססים על אינדיקציה מודיעינית מדויקת, בשיתוף פעולה הדוק עם השב"כ והמודיעים של פקמ"ז.

"כבר המון זמן מתכננים את המבצע הזה", כך מספרים לי הלוחמים בהתרגשות - ובשבוע שעבר, ניתן האור הירוק. ב-23:00 יצאנו לדרך, בשיירה של מספר כלים, נכנס הכוח של לביאי הבקעה למחנה הפליטים מכיוון צפון. לפלוגה אליה אני חברתי, פלוגת נועם,  היו חמש מטרות להשלים. 

להבדיל ממני, זאת לא פעם ראשונה שלהם במ.פ, בחודשים האחרונים הוגברה הפעילות עקב הקמת מספר חוליות טרור חדשות, הזרמת אמל"ח ומימון טרור, רובם 'בחסות' החמאס. 

אחרי 20 דקות הגענו לאיתור הראשון. בשנייה שאני לוקחת את הצעד הראשון - האוויר יוצא מהריאות, המבט מרצד ממקום למקום, מנסה לאתר כל איום באזור. באוויר יש תחושה שהמחנה עדיין לא קם, אבל מתחילים להתקבל דיווחים ערביים על כניסת צה"ל לעקבת ג'בר. 

הצוות שלנו פורץ את הדלת למבנה, בראשו עומדת סמל נ', לוחמת עוקץ עם הכלבה ליילה, ההתמחות המרכזית של שתיהן היא איתור אמל"ח. כשנכנסנו למבנה, חושך אפף את הבניין. בתום סריקה ממושכת לא נמצא שום דבר. 

מאחורי שיירת לוחמים ולוחמות אני יוצאת מהמבנה הנטוש, ושומעת בקשר שבאותו זמן יחידה אחרת מכתרת בית נוסף, ועוד יחידה כבר הספיקה לעצור מבוקשים. 

המחנה מתעורר והדיווחים על מטענים והפס"דים (הפרות סדר) מתחילים לזרום. אני רגילה לקבל אותם מרחוק, והפעם - אני ממש בלב האקשן. גם הכוח שלנו סופג זריקות אבנים על הרכב בזמן נסיעה על הציר הראשי.

כשאנחנו פורקים ממנו, קולות ירי נשמעים מרחוק. הכוח מתפצל לשניים - אחד לכל איתור. הרעשים מתגברים, והמ"פ שחברתי אליה דואגת לשאול אותי אם אני בסדר. אני חצי ממלמלת שכן, למרות שהלב שלי דופק במהירות. 

שני היעדים היו בתים של מבוקשים שנעצרו קודם לכן - המטרה העיקרית הייתה לחפש אחר אמל"ח שכבר היה קיים, ולכן הסריקה שלהם הייתה מהירה. חדורי מטרה הלוחמים והלוחמות מתקדמים ליעד נוסף. 

תוך כמה דקות הגענו - וממני ביקשו להישאר בקרבת הרכב. לא תיארת לעצמי ששם יהיה מוקד החיכוך - אבנים הושלכו ללא הפסקה, ואפילו גולגלו לעברנו צמב"רים.  

בזמן שהלוחמים תפעלו את האירוע נכנסתי חזרה. בפנים - שמעתי שאחת היחידות פתחה בנוהל "סיר לחץ", שיטה לעצירת מבוקש המסתתר בבית, ותוך 10 דקות מסתיים האירוע במבוקשים שנלקחים לחקירה.

באישון לילה חזרנו למוצב. המבוקשים שנעצרו הועברו לחקירה והכניסות למחנה הפליטים נחסמו. דפיקות הלב שלי נרגעו, וסוף סוף הורדתי את הווסט הכבד והחזקתי את העיניים שלי פתוחות. השנה, היה לי בוודאות נושא שיחה מעניין סביב שולחן החג.