אחרי שטיפל בפצועי 7.10, התגייס ינון בגיל 32 - והפך למצטיין מח"ט

בגיל 32, עם חמישה ילדים, ו-14 שנה אחרי שקיבל פטור משירות בעקבות לימודיו בישיבה, החליט ינון דהן לעלות על מדים ולהצטרף לשורות צה"ל. 

"במשך שנים העובדה שלא התגייסתי ישבה עלי, וזה הפריע לי", הוא משתף, "החלטתי להתנדב באיחוד הצלה בתור חובש, ובהמשך גם עבדתי שם באגף המבצעים".

ב-7 באוקטובר, כמו כוחות סיוע רבים, ינון הוקפץ לשטח העוטף כדי לעזור בטיפול בפצועים ובפינויים. "חברנו לצוותי הרפואה של הצבא בכניסה לבארי והעברנו את הפצועים אחורה משדה הקרב", הוא אומר, "אני זוכר את הטור הארוך של האמבולנסים, ואיך שלוחמים ופרמדיקים צבאיים המשיכו להעביר אלינו עוד ועוד פצועים".

"כשראיתי את החיילים מסתערים קדימה ואני מאחורה, החרטה על כך שלא התגייסתי הציפה אותי", ממשיך ינון, "והחלטתי, שלמרות שאני מבוגר, ולמרות שאני נשוי עם ילדים, זה הזמן - אני צריך לעשות את זה".

ינון בירר על אפשרויות גיוס, ובינואר האחרון הצטרף לתוכנית "שלב ב'" לחרדים. "זה התחיל כגיוס מקוצר לרובאי 02, אבל זה לא הספיק לי. אחרי שנכנסתי למילואים עשיתי רובאי 03 כדי שאוכל להשתלב בכיתת הכוננות של היישוב שאני גר בו בחטמ"ר בנימין".

מאז, הוא מספר שהמשמעות שהוא מרגיש רק הולכת וגוברת: "אחד האירועים הזכורים לי בשנה האחרונה, הוא שהצלחנו לתפוס פועלים שניסו להיכנס ליישוב עם נשק קר. בכל הערכת מצב כשאנחנו שומעים שמנענו סיכוי לפיגוע, זה עושה טוב בלב".

בשבוע שעבר, ואחרי כמעט שנה שטוראי ינון לוקח חלק פעיל בהגנה על הגזרה, הוא הוכרז כמצטיין מח"ט כהוקרה על פועלו בכיתת הכוננות. "זה ריגש וממש הפתיע אותי", הוא מודה, "לא התגייסתי כדי לקבל הצטיינות. רציתי לתרום, כמו כולם". ויש לו שאיפות להמשך. 

"אני רוצה להרחיב את הרובאי שלי ל-07, ואני לא מקשיב למי שאומר שזה לא אפשרי", הוא מכריז. "בהתחלה חשבתי שזה לא אפשרי להתגייס בגיל 32, ומהר מאוד הבנתי שכשאין סיכוי - לרוב ההפך הוא הנכון".

"אני שמח שעשיתי את זה", הוא מסכם, "בסופו של דבר, זה המעט שאני יכול לעשות, כי זה צו השעה. ממלא אותי גאווה לשמוע את הילדים שלי אומרים לחברים שלהם: 'אבא שלי חייל'".