כיתות הכוננות של גוש עציון לקחו אותנו לתרגיל רטוב ב'קליבר 3'

חצי קרון של הרכבת הקלה - זה הדבר הראשון שרואים כשנכנסים למתחם האימונים הטקטי ב'קליבר 3'. כשמתקדמים עוד קצת, מגלים גם תחנת אוטובוס ומכולות מסודרות בקומות. 

בין כל אלה, מסתובבים לוחמי כיתת הכוננות של היישוב אפרת - עם נשקים שלופים, תפסנו אותם בשיא תרגיל המדמה תפעול אירוע של חדירת מחבלים. במהלך השבוע, כל הקבוצות שבגוש עציון יעברו ימי הכשרה כאלו, גם במתחם האימונים, וגם ביישובים שלהם עצמם.

אותן 'כיתות' כבר מזמן התפתחו והפכו ל'מחלקת הגנה'. עם לוחמים מאומנים יותר, מצוידים יותר, ובעיקר - רבים יותר. "בחלק מהיישובים התקנים הוכפלו ואף יותר", מפרט רס"ל (במיל') י', רבש"ץ אפרת, "הם מחולקים לצוותים שמפוזרים ברחבי השכונות, בנוסף ל-3 צוותים מקצועיים: צוות רפואה, שכולל פרמדיקים ורופא, צוות רחפנים שיודע לסייע בסגירת מעגל מהירה, וצוות התערבות לאירוע מתפרץ".

תוך כדי השיחה שלנו, לוחמי מחלקת ההגנה כבר מתארגנים לתרגיל הבא. הפעם, אחד שמדמה תרחיש בו לאויב יתרון בכמות האמל"ח, הסד"כ וההתארגנות הצבאית. תוך כדי, קראו לנו להצטרף למתחם נוסף, בו מתרגלים לוחמה בשטח בנוי, מטווחים, וירי ב-360 מעלות. 

זה נשמע מסקרן, ואנחנו מתקרבים למרכז שטח האימונים. לפתע, קולות ירי מחרישים את האוזניים, ואנחנו נתקלים במספר מבוכים לא גדולים, אליהם נכנסים לוחמים לאימון רטוב. "אלו הם 'בתי הירי'", מסביר רס"ן ל', קב"ט היישוב, "אפשר לערוך בהם אימונים ב-360 מעלות, זה מתקן יוצא דופן".

אנחנו כמובן נכנסים פנימה, ואני מגלה שהמבוך הוא בעצם שטח דמוי בית עם חדרים, קירות ודמויות של מחבלים שאורבים בכל פינה. הלוחמים בראש, ואנחנו מאחוריהם. קירות מיוחדים סופגים את הקליעים, ולרגע זה מרגיש ממש אמיתי. 

"אחרי כל אימון אני יודע שהצוות שלנו מוכן יותר ויותר", משתף הרבש"ץ. "בדיוק בגלל זה", ממשיך הקב"ט את דבריו, "אנחנו ממשיכים להתאמן ולתרגל כל הזמן. אנחנו חבורה של לוחמים בכל הגילים, מ-25 עד 65, שמשרתים במילואים כבר תקופה ארוכה, ובעיקר עושים כל מה שאפשר כדי לוודא שהתושבים כאן ירגישו בטוחים".