כך נראה לילה של תרג"ד מדברי עם אריות הירדן

את כל שירותו הצבאי העביר סרן א', מ"פ בגדוד אריות הירדן, בגזרת הבקעה והעמקים. הוא התאהב באזור, אך יודע טוב מאוד שהנוף הפסטורלי עלול להיות מתעתע: "יש פה מטיילים, טבע וציפורים, אבל אם יש דבר אחד שלמדתי בשנים פה - זה שהאווירה השקטה יכולה להתהפך ברגע. וזה בדיוק האתגר שלנו, להישאר תמיד דרוכים".

וכשסרן א' מדבר על התעתוע הזה, הוא יודע בדיוק למה הוא מתכוון. סיכול הברחות, חדירות וניסיונות פגיעה בתשתיות ביטחוניות ואזרחיות הם אתגרים יומיומיים, וההתמודדות איתם דורשת סינכרון בין ערנות, ניסיון מבצעי, היכרות עם הגזרה רחבת הידיים ותגובה מהירה.

תנאי השטח כאן לא פשוטים: חום קיצוני בקיץ, שטח הררי ממערב ומישורים נרחבים ממזרח - מקשים על שליטה מלאה ודורשים שילוב של תצפיות מתקדמות, פריסת כוחות חכמה ושימוש בטכנולוגיות מתקדמות. 

וזו בדיוק הסיבה שהשבוע, גדוד אריות הירדן (41) יצא לתרג"ד במרחב הגבול המזרחי. "כמו שבמציאות אירועים מתפרצים בלי התרעה מוקדמת, כך גם התחיל התרגיל", מסביר המ"פ, "תרגלנו תרחישים של השתלטות אויב על מוצב באזור ולאחר מכן גם על יישוב בגזרה שלנו".

במסגרת התרג"ד, התאמנו אריות הירדן לראשונה גם עם שתי מחלקות ייעודיות חדשות: 'בארי' ואיסוף-תקיפה. "מכיוון שלאחרונה קיבלנו גם אמצעי לחימה חדשים, הבנו שזו הזדמנות טובה לשלב אותם בתרגיל", מוסיף סרן א', "האמל"ח הראשון הוא הרכב הממוגן 'בארי', והשני הוא רחפנים ואמצעי תצפית מיוחדים".

"בסופו של דבר, יכולות החי"ר והנק"לים שלנו יודעים להתמודד עם האירועים האופייניים לגזרה, אבל ה"בארי" והרחפנים מביאים עוד יתרון חשוב בשטח", הוא מדגיש, "הם פועלים בסנכרון מלא אחד עם השני, והשימוש באמצעים האלה שיכול להציל חיי לוחמים בקרב, ולהוות מכפיל כוח משמעותי באירוע מתפרץ, ובמיוחד בגזרה כזו".

התרג"ד הסתיים במסע גדודי, וכשאני שואלת את המ"פ אם הם לא היו עייפים, הוא מחייך: "גם אם יהיה אירוע מתפרץ, הם יהיו עייפים. האויב ממש לא יחכה שהם יסיימו את הארוחה וישנו 7 שעות".

וכשסרן א' נשאל על הרגעים המשמעותיים ביותר עבורו בתור מפקד, הוא לא מהסס. "את תחושת הסיפוק הכי גדולה אני מקבל מהתהליך שאני עובר עם הלוחמים שלי", הוא מכריז בלי שמץ של ציניות, "לראות אותם מתפתחים מהצד ולהיות הדמות המכוונת בשבילם כשצריך - מבחינתי שווה הכול".

"ההבנה שאין משימה חשובה מזו שאנחנו מבצעים מחלחלת בכל יום מחדש. למרות המרחק מהבית - הגזרה הזו הפכה עבורי לבית שני", מודה המ"פ, "לקום כל בוקר ולראות את גדר הגבול מצד אחד, את החיים השוקקים שיש פה מצד שני, גורם לנו להרגיש את האחריות שמוטלת עלינו. הידיעה שאני והלוחמים שלי כאן כדי להגן על השקט הזה היא מה שמחזיקה אותנו. זה הכוח שמניע אותנו קדימה".