משפחת בה"ד 16 נפרדת מרנ"ג איציק פינקל ז"ל, רס"ר הבסיס האגדי

רנ"ג איציק פינקל נולד בתל אביב וחי את רוב חייו בעיר גבעתיים. הוא התגייס לחיל האוויר ושירת בחיל כרס"ר משמעת. איציק נישא למירי, נולדו לו שלושה ילדים ובהמשך גם נכדים ונינים. לאחר שנים של שירות מילואים בחיל האוויר המשיך יחד עם מפקדו שעבר לבה"ד 16 של פיקוד העורף לשרת כרס"ר קורסי המפקדים.

איציק היה אדם מאוד מעורב בקהילה. הוא ניהל את בית הכנסת שבו הוא התפלל במשך שנים. ובשנים האחרונות לחייו פיתח תחביב חדש והחל לנגן על טובה באורקסטרה של ראשון לציון.

ביום חמישי כ״ח באדר, ה-15 במרץ, הלך לעולמו איציק פינקל בגיל 82 והשאיר אחריו מורשת של סיפורים וזכרונות על האיש המדהים והראוי להערכה שהיה.

"הוא היה הראשון להגיע כל יום. לפני שכולם מגיעים הוא היה שם כדי לוודא שהכל מוכן", אומר סא"ל ב', ראש זירת העורף בחטיבת המבצעים. "האתגר שלו היה לתת לחניכים והסגל להתעסק בהדרכה ובתכנים ולא במעטפת הלוגיסטית".

סא"ל ב' הכיר את איציק כאשר היה ראש מדור מפקדים בבה"ד 16. וכאשר היה מפקד ענף מקצועות בבה"ד, שימש איציק כרס"ר הקורסים. יחד הם ערכו עשרות קורסים, כאשר הבולט והמשמעותי בהם הוא קורס מפקדי פלוגות וגדודים.

"איציק היה כמו סבא עבור כולם. גם בגלל הגיל אבל גם בגלל הדאגה האמיתית שהעניק לכולם. הוא דאג להכל. החל מהקפה והעוגיה בבוקר ועד לזה שבתרגיל יהיה לכולם את הקיטבג עם כל הציוד כדי שיוכלו להתאמן בצורה הטובה ביותר", מספר סא"ל ב',"הוא תמיד היה דואג שיהיו לנו מדים נקיים ומגוהצים שמחכים לנו אחרי אימון. כדי שנראה כמו מפקדים, מסודרים ונקיים,גם שניה אחרי תרגיל".

"הסדר היה עבורו הדבר הראשון. הביטוי שתמיד היה אומר הוא ״הוך גלאנץ״ בגרמנית, שפירושו הוא פחות או יותר- מבריק, מצוחצח, מתקתק",נזכר ראש זירת העורף.

"אצל איציק הכל היה תמיד הכי טוב והכי גדול. הצעקה שלו הייתה תמיד הכי חזקה והמראה שלו היה הכי מושלם ומדוגם. הוא תמיד זכה להערכה בסוף כל קורס, כולם היו עומדים ומוחאים לו כפיים. הוא היה עולה לבמה אחד לפני אחרון כדי לקבל את התעודה, מסתובב ומצדיע למפקדים ואז כולם ללא יוצא מן הכלל היו מריעים מהלב, כל פעם מחדש", הוא מספר, "כשרואים בן אדם שממשיך לתת מעצמו את כל מה שאפשר, בהתנדבות, אי אפשר להישאר אדישים. זו עשייה שכולה שליחות. ומגיעה לו הוקרת התודה".

סא"ל ב' נזכר באנקדוטה והחל לספר: "בבה"ד 16 תמיד יש יום מדריך עם תחרות של שירי מורל ושלטים", הוא משחזר,"באחת הפעמים רצינו להכין שלט שישתלשל ממגדל המים. התחלו לחתוך בד ולהכין את הכיתוב. איציק לקח מאיתנו את הבד בכעס. הוא תפר בבית במכונת תפירה שכבה כפולה ליריעה והוסיף לה טבעות כדי שיהיה אפשר לקשור את השלט כמו שצריך. בכניסה של ענף מקצועות, איציק הוביל את כולנו עם הטובה. זו הייתה כניסה בלתי נשכחת."

הוא מספר כי זו הייתה התנהגות אופיינית ומסכם את הרס"ר הזכור כל כך בכמה מילים, "זה רק מראה שהוא היה פדנט גם בדברים הקטנים, שהם לא ממש בתחום אחריותו. אם מישהו צריך לעשות, אז איציק יהיה המישהו הזה".