"שגריר" הקורונה שגייס את היידיש כדי להילחם במגפה
הוא הצטרף למאבק בקורונה למען הקהילה החרדית בלי לחשוב פעמיים, למרות שהוא כבר לא חלק ממנה. כתבתנו שמעה את סיפורו של אבי, נציג הסברה בפיקוד העורף שהנגיש את ההנחיות לציבור ביידיש - ועל הדרך למדה ממנו כמה מילים
מתוך אחד האוהלים שהוקמו בפיקוד העורף בחודשים האחרונים, אפשר לשמוע לא מעט שפות. חלק מהן מוכרות יותר, חלק פחות. סוג של מגדל בבל - גרסת צה"ל. אבל אם הייתם עוברים ליד העמדה של אבי עד לפני שבוע, סביר להניח שלא הייתם מבינים מילה.
אבי, או בשמו המקורי אברימי, התגייס למילואים בפיקוד העורף לפני חודשיים. הוא יצא מהקהילה החרדית ארבע שנים קודם לכן, בעקבות הליך הגירושים שלא התקבל, כך הוא מסביר, בעין יפה במשפחתו. אך למרות זאת, כשהתבקש לסייע לקהילה בה גדל - הוא ישר נרתם למשימה.
כשהיה בן 20, אבי ניתק קשר עם קרוביו מחסידות גור, והתגייס לצה"ל. "לא חזרתי בשאלה", הוא מבהיר, "נשארתי יהודי מאמין ושומר מצוות - פשוט יותר 'לייט'", הוא מוסיף, ומיד צוחק על העובדה שמראיינת אותו חיילת, דבר שלא היה מסכים לעשות כשהיה חרדי: "אני מדבר עם בנות".
בגיל 25, עם ילדה בת ארבע, אבי עלה מחדש על מדי ה-ב' והגיע לענף ההסברה - במטרה להנגיש את הנחיות הקורונה לחרדים דוברי יידיש בלבד, ולהסביר להם את חשיבות המלחמה במגיפה ושמירה על הנהלים.
אותו מענה ביידיש, שניתן באמצעות המוקד הטלפוני, פעל עד שבוע שעבר - אך לאור חוסר פניות בתקופה האחרונה, הוחלט על הפסקתו ועל הפעלתו מחדש אם יעלה שוב הצורך. כעת, אבי התפנה לענות לנו על כמה שאלות:
מה החלק הכי משמעותי בתפקיד שלך?
"זו תחושה של שליחות. אין הרבה אנשים שיכולים לעשות את מה שאני עושה. אני מגיע מהעולם החרדי, מכיר אותו היטב ויודע איך להתמודד איתו. קוראים לזה 'שטיקלך'. אלה ההתנסחויות והמושגים, כל הניואנסים הקטנים.
"הרגשתי שאני עוזר לקהילה שלמה להבין את ההנחיות ולמגר את התפרצות הקורונה. ברוב הציבור החרדי, יש אדם שנוסע ברחובות ומודיע הודעות עם כרוז. הם לא צופים בטלוויזיה או גולשים באינטרנט - לכן זו אחת האוכלוסיות שהכי זקוקות להסברה הזו".
מה החוויה שהכי זכורה לך?
"פנה אליי למוקד אדם מבוגר שהתבייש לבקש עזרה - הוא היה נבוך להגיד שאין לו אוכל. הוא הסביר לי שהוא אלמן ומעולם לא היה זקוק לסיוע מאנשים אחרים, אבל הוא לא יכול לצאת מהבית עכשיו. ישר עזרתי לו לקבל אוכל מארגון חסד פנימי של החסידות אליה הוא משתייך. הרגשתי פשוט שאם זו הייתה סבתא שלי, הייתי רוצה לדעת שיש מי שדואג לה".
מה היו השאלות הכי נפוצות?
"בעיקר על הישיבות ועל בתי הכנסת, מה מותר, מה אסור ולמה. היו לי גם שיחות קשות עם אנשים שלא רצו לקבל על עצמם את ההנחיות, אבל גם שיחות עם אנשים שאמרו לי תודה. ובעיניי - זה שווה הכול".
אילו ביטויים ביידיש שמעת הכי הרבה?
"וואס איז נייעס? שזה אומר - מה החדשות?, האסט א מאסכע? - יש לך מסכה?, הוא היה בבידוד - האר אוט גיווען אין קארנטין, אל תשכח להשתמש באלכוג'ל - פארגס נישט זאך ניצן מיט אלכוהלישע- ג'ל. יש המון".