מה קורה כשהכתום משתלט על צבע אדום?

חמ"ל פיקוד העורף, דרום הארץ, היום השני למבצע "שומר החומות". חבורה דרוכה של קמב"צים, קציני אוכלוסייה, מודיעין, רפואה ותקשוב נמצאת בכוננות. בשעה 13:12 זה קורה - המסך מתמלא נקודות אדומות שמכסות את כל החלק הדרומי של מפת המדינה, המערכת משמיעה צליל שמסמן לכולם להגיע לעזור.

חישובים קדחתניים מוקרנים על הצגים כדי להבין איפה צפויה פגיעה. האוויר קופא בחדר, כולם עובדים במרץ ולא מעיזים לנשום. הם יודעים שכל שנייה משנה, ושהם אחראים עכשיו לביטחון תושבי הדרום.

באותו הזמן, לפי הדיווחים שזורמים לחמ"ל, צופרים נשמעים ברחבי הגזרה, בדיוק במקומות בהם הנקודות האדומות ריצדו על המסך. כלי התקשורת ואפליקציית פיקוד העורף מתריעים לתושבים וקוראים לכולם להיכנס למרחבים המוגנים - ברגעים הקריטיים שיכולים להציל חיים.

על המסך מתנקזות הנקודות הרבות לאחת - המסמלת היתכנות פגיעה ישירה. על המפה נראה שמדובר בשטח בנוי, וכוחות משטרה, מכבי אש, מד"א וחטיבת החילוץ וההצלה של פיקוד העורף מוזנקים על ידי החמ"ל למקום, לאתר את הפגיעה. 

משם, העבודה עוברת לידיים של החטיבה בשטח. בזמן שהחמ"ל מסמן עוד ועוד פגיעות ויירוטים, הצוותים ממהרים לזירה להתחיל בפעולות החילוץ, ההצלה והטיפול בכל מי שנפגע.

סרן מור בן סימון מפקד על פלוגת קרן של חטיבת החילוץ וההצלה, שאחראית על אזור אשקלון - העיר בה הוא עצמו גר ומכיר כמו את כף ידו. הוא מוזנק יחד עם צוות של מטפל רפואי, מחלץ, אחראי אוכלוסייה, מתעדת מבצעית ומהנדס, ומנצל את היכולת שלו לנווט בעיר כדי להגיע איתם כמה שיותר מהר לבניין שנפגע מהנפילה. 

באירוע הזה, הצוות צריך להתמודד עם יותר מרק חילוץ פיזי, כשהוא פוגש אדם מבוגר, פצוע קל, שמחפש בדאגה את אשתו בין ההריסות. "זאת סיטואציה מורכבת וקשה", משתף סרן בן סימון, "אני מבין שהיא כלואה שם במצב אנוש, ואני צריך להיות זה שמבשר לו. זה הרבה יותר מפעולת החילוץ בלבד, זאת גם כל המעטפת - ליווי רגשי, טיפול בטראומה, שיחות חוסן. זה התפקיד, זו המשימה".

סרן מור בן סימון, מ"פ פלוגת קרן בחטיבת החילוץ וההצלה

גם ברגע שהאירוע תחת שליטה וטופל, חטיבת החילוץ לא עוזבת את הזירה - הכוחות כאן מוודאים שכל מי שנכח באזור נמצא במקום בטוח. הם עוברים מדלת לדלת בבניינים הסמוכים, בודקים שאף אחד לא נפגע, שכולם מכירים את המרחב המוגן בסביבתם, ובעת הצורך גם עוצרים לתת סיוע מלא. 

"נכון, זה מתיש, אבל באותו הרגע אתה מלא באדרנלין", מסביר המפקד, "מול העיניים שלך יש רק הצלת חיים. אתה רוצה לסיים את האירוע ולהיות מסוגל להגיד 'אין נפגעים'".

מהרגע הראשון בו התקבלו ההתרעות בחמ"ל, עד השנייה בה נסגר המעגל וכל הנפגעים בשטח מקבלים טיפול, עוברות בסך הכול מספר דקות. בזמן שבתקשורת מסקרים את הפגיעות והיירוטים, בחמ"ל כבר דרוכים ומחכים לדיווחים נוספים, וצוותי החילוץ שבים לבסיס הכוננות. מקווים שההקפצה הזאת היא האחרונה, אבל ערוכים כבר לקריאה הבאה.

"מה שהכי נותן כוח זה לראות את החוסן והאיתנות של האזרחים באזור", מספר סרן בן סימון בסופו של עוד מטח רקטות: "הם לא מרימים ידיים. בערב שבועות למשל, הייתה פגיעה ישירה בבית כנסת בעיר. סיימנו לטפל באירוע, וישר התושבים שם אמרו 'יאללה, נתחיל לנקות, תכף ערב חג'. אתה רואה אותם עושים את הסוויצ' בראש ואומר - אם הם מצליחים לעשות את זה, אנחנו חייבים. זה נותן מספיק דלק לעוד אלף מקרים".