התרגילים שהוכיחו - ראשי התיבות האלה יכולים להציל חיים

31 שנים אחורה - הימים הם ימי מלחמת המפרץ, מלחמה שונה בתכלית מאלו שקדמו לה. מתוך חשש מתקיפה עירקית בנשק כימי, חולקו לתושבי ישראל ערכות מגן שכללו מסכות גז ומזרקי אטרופין. העורף מצא עצמו תחת מתקפה והפך לחזית - והיה חייב להתגונן. באופן לא מקרי, פיקוד העורף, שעד אז הורכב משלוש מפקדות עורף הכפופות לפיקודים המרחביים, הוקם שנה לאחר סיום המלחמה, כאחת ממסקנותיה. 

מאז הוא גדל והפך לפיקוד המוכר כיום, כשאחד הענפים שלו אמון על תחום החומרים המסוכנים, ואחד ממדוריו אחראי על תחום האב"כ (אטומי, ביולוגי, כימי) - כשגדודי מילואים מתרחשים מקרי חירום הנוגעים לתחומים אלו לפחות פעם בשנה. 

בחודש הקודם, שני תרגילים כאלו התרחשו יום אחרי יום, כשהמטרה היא אחת: להתגונן ולהכין את העורף לאירוע כימי. אומנם זה תרחיש מאוד רחוק, אך בפיקוד העורף כמו בפיקוד העורף - טוב להיות מוכנים תמיד. 

"אתם נראים כמו פלוגה, אבל אתם חלק משמעותי מהפאזל שנקרא הצלת חיים"

במסגרת התרגיל הראשון, התרכז כוח גדול מטעם מחוז דן של פיקוד העורף בשכונת מגורים קטנה במרכז הארץ - 50 נפגעים מדומים ופלוגת רפואה ניידת של אנשי מילואים, או בקיצור - פלר"ן. לאחר שנתיים בסימן הקורונה, הם נפגשו על מנת לתרגל את הייעוד המרכזי והמקורי של הפלוגה - עזרה לעורף ולבתי חולים בהתמודדות עם מצבי קיצון, בדגש על מתקפה כימית.

הכוח עומד ב-ח'. מסביבו, הנפגעים המדומים מקבלים פתקים לתיאור מצבם הרפואי. אוהלי הטיפול בהקמה, ומקלחות השדה, שתפקידן לטהר את הנפגעים, כבר עומדות. מפקד הגדוד, סא"ל הדר איזנר, נותן פקודה: "ברגע זה כולם עולים על חליפות - נוע נוע". 

רגל רגל הם נכנסים לחליפה - מעין שקית ניילון בצורת אדם, עליה חליפת בד, ומעל כל אלה שכפ"ץ. על ראשם מסכה, וכשהאור נכבה, הם יודעים - זה הזמן להתחיל לחלץ. 

אנחנו נתקלים בשלושה נפגעים מדומים. מילואימניקית ניגשת לאחת מהם. "מה שלומך?", היא שואלת, "מה את מרגישה? שריפה בגרון או בעיניים?", המטופלת עונה שהיא לא מסוגלת לזוז, ובתגובה מזעיקה המילואימניקית אלונקה. האלונקאים מפנים את האישה ומכניסים אותה למקלחת השדה.

משם היא מפונה למקום שנקרא "טריאז'", בו אחד הרופאים מסווג את הנפגעים לאוהלים שונים - אוהל למקרים קשים, ואוהל למקרים קלים. היא נשלחת לאוהל הראשון. בעיניים בוחנות הרופאים בודקים אותה, ואת כל מי שמגיע לאוהל - ומדייקים את אופן הטיפול. כך, במשך ארבע שעות שלמות, הם עובדים ללא הפסקה, עד שאחרון הנפגעים "משוחרר הביתה".  

לא רחוק משם, עומדת קצינה אחת שמתצפתת על האירוע - רס"ן ד"ר ק', רמ"ד היערכות לאב"כ בענף בתי חולים של פיקוד העורף, על מנת להוות הכוונה מקצועית בתחום הרפואי.

"זאת פריסה ראשונה של הפלר"ן אחרי התאוששות מהקורונה", היא מסבירה, "לאחר שבמהלך השבוע עברו הרצאות עיונית ומעשיות בתחומי האב"כ והרפואה, הם ממשים את כל מה שהם למדו ברגע הזה: לחלץ, לטהר, לסווג - ומשם זה בידיים של הצוות הרפואי". 

אליה מצטרף רס"ן אייל שפיץ, הסמג"ד של אחד מגדודי הרפואה במחוז דן, "גר"פ שרון", תחתיו נמצאת הפלוגה. "ימי המילואים בנויים בהדרגה", הוא מסביר, "ממידע עיוני, לתרגול פרוצדורות רפואיות ועד למה שנעשה היום".

"המילואימניקים חוזרים מכאן הביתה כשהם יודעים הכול", הוא מוסיף, "תרחישי ייחוס, מה היא בכלל מלחמה כימית, דרכי טיפול וסימפטומים. אנחנו מתעסקים במשהו ייחודי, שעלול להיראות מפחיד, אך ברגע שמכירים את הנושא לעומק, מבינים שזה נתון לשליטתנו בהרבה מובנים".

"חשוב לי לבנות אימונים ממצים", מדגיש רס"ן שפיץ, "גם בסוף התרגיל, עדיין יש תחושה של עשייה - זאת המטרה. יש כאן אנשים טובים שבאים לתרום, ואחריותנו כמפקדים להחזיר להם את החדווה לעבודה, במיוחד בפלוגה מיוחדת כמו זו, שבשעת חירום תחבור לגדודי החילוץ של פיקוד העורף. בסוף, הם לא סתם פלוגה, הם חלק מהפאזל המשמעותי שנקרא הצלת חיים".

"אנחנו עומדים כרגע במרחב אזרחי ולא סתם - אם יתממש איום כימי, הרבה אזרחים עלולים להיחשף לחומר מסוכן", מוסיפה עליו רס"ן ד"ר ק', "לכן, אנחנו פורסים את הפלוגה הכי קרוב שאפשר לאזור פריצת האירוע - לפעמים כששומעים אירוע כימי מתעוררת חרדה מאוד גדולה, וזה אתגר גדול ופקטור משמעותי בטיפול באירועים שכאלו - חשוב שידעו שיש על מי לסמוך, שאנחנו נותנים מענה״.

"יום אחד שהתנקזה אליו כל מערכת ההכנות של החצי האחרונה"

כמה שעות לאחר שהתרגיל הראשון נגמר, נפתח נוסף, בצד השני של הארץ - הפעם, בבית חולים. גם שם נמצא כוח גדול של פיקוד העורף - היחצ"ב (יחידה צבאית לבתי חולים). 

70 נפגעים מדומים מחכים שיקחו אותם למיון לאחר ש"נפגעו" מחומר כימי, כשאנשי הרפואה שייכים לבית החולים עצמו, ועל אנשי היחצ"ב לחלוש על המרחב הניהולי ולהוות עזר משמעותי לניהול "מאחורי הקלעים". 

סירנות האמבולנס נשמעות לאורך כל היום - צוותי הרפואה מפנים את הנפגעים אל חדר המיון, ומשם, כמו בתרגיל הקודם, הם נשטפים במקלחות הטיהור ונשלחים לאתרים ייעודים במחלקות בית החולים בהתאם למצבם הרפואי. 

התרגיל לא נשאר במסגרת הצבא, והשתתפו בו כלל הגורמים לשעת חירום - הנהלת בית החולים על כל מרכיביה, מד"א, כבאות והצלה, משטרת ישראל, ר"ם 2, העירייה, ענף היערכות בתי חולים לשעת חירום והנהלת מחוז חיפה של פיקוד העורף.

כך, הועלו סוגיות נוספת שרלוונטיות במצבי חירום - איך יוצרים שיתוף פעולה מוצלח בין כלל הגופים? איזה גוף חולש על איזה אזור? למי הפצועים פונים באילו נושאים?  

"היחצ"ב מתרגל באופן קבוע מספר רב של תרחישים, במחזוריות מסוימת: רעידת אדמה, אר"ן, והיום - אירוע כימי ותרגיל מלחמה",  מסבירה רס"ן שולמית מוזס, רמ"ד הערכות בתי חולים לשעת חירום במחוזות צפון, חיפה ומרכז של פיקוד העורף, "אם חלילה יש פגיעה במרחב אזרחי, בתי החולים יצטרכו לקלוט מספר רב של נפגעים. לכן המוכנות קריטית, וחשיבותה מובנת לכולנו".

"מעבר לתרחיש הטוקסולוגי (רעלני), תרגלנו גם מתאר מלחמה - לצערנו יוצא לנו לא פעם לחוות הסלמות, אז זה חשוב מאוד. נערכנו ליום הזה במשך כחצי שנה, ותרגלנו את צוותי ביה"ח וחיילי היחצ"ב באיך נראה מצב כוננות מלחמתית בהיבט ביה"ח - כניסה למרחבים מוגנים, פגיעה מדומה של שטח בית החולים, פגיעה בתפקוד מחלקות, ושילוב חיילי היחצ"ב בסיוע לצוותים הרפואים בצורה המיטבית", מוסיפה הרמ"ד. 

אם להודות, עם רס"ן מוזס אני מדברת אחרי סיום התרגיל, כשהיא בפקקים בדרך הביתה. כשאני מבקשת ממנה לסכם בשלוש מילים, היא אומרת בפשטות: "מוכנים וערוכים לכל תרחיש". יצאו לה ארבע מילים - אבל אני מוותרת לה, כי אני מבינה שבשבילה כל מילה, ממש כמו העבודה של צוותי התרגיל, מתוכננת ומלאת מחשבה.