הכירו את ה"שופר" של ישראל

כשרב"ט ענבל וובר הבינה שהיא הולכת להיות סמב"צית (סמלת מבצעים) בחמ"ל ההתרעה של פיקוד העורף, התגובות שקיבלה מהאנשים סביבה לא היו נרגשות במיוחד. "אה, את מאלה שיושבות מול המחשב", או "את אחראית ללחוץ על כפתור" היו רק חלק מהדעות הקדומות שהגיעו לאוזניה.

בשלב הזה, היא עדיין לא ידעה שהיא הולכת לשרת באחד המקומות הכי משמעותיים במדינה, ולהיות אחראית לביטחונם של מאות אלפי אזרחים בכל משמר - חמ"ל ההתרעה של פיקוד העורף. "חמ"ל ההתרעה הוא בעצם החמ"ל היחיד בו נמצאת המערכת שממנה יוצאות האזעקות שכולנו, לצערי, מכירים", פותחת רב"ט ענבל וובר, "מירי טילים, דרך אסונות טבע ועד חדירת מחבלים - על כל אלו אנחנו מתריעים מכאן".

בחמ"ל ההתרעה, משרתים רק 20 סמב"צים, כשכל משמרת אורכת שמונה שעות, ובמהלכה הם צריכים להיות הכי עירניים, חדים ומוכנים לכל תרחיש שיכול להתפתח בשניות. "בכל משמרת יש מישהי אחת שיושבת מול המערכת, והיא זו שתלחץ על כפתור האזעקה במקרה של זיהוי שיגור או אירוע אחר", היא מסבירה, "זה יכול להיות די מפחיד בהתחלה, כי בצורה כזו או אחרת - את מבינה שכל המדינה נמצאת תחת אחריותך בלבד".

את התהליך של העברת המידע על סיכון כזה או אחר מהשטח אל המערכת, מתארת רב"ט וובר כעניין של שניות, שבמהלכן, ולפי הנתונים שהיא מקבלת, צריכה הסמב"צית להפעיל את האזעקה באזור הרלוונטי. "אנחנו עובדים עם מערכת המופעלת ע"י חיילי חיל האוויר, ויחד איתם אנחנו מבינים מה המיקום המדויק של נפילת הרקטה, ומפיצים התרעה לאזרחים מספיק זמן מראש" היא מספרת, "בנוסף אנחנו נמצאים בקשר ישיר עם גורמים כמו המשטרה ומד"א ומתעדכנים מולם על אירועים חריגים במחוזות השונים".

את החשיבות הרבה שיש בתפקיד שלה, הרגישה ענבל בצורה ישירה באירוע חירום שהיה לה ממש לפני כמה חודשים. "במהלך אחת מהמשמרות שלי, זיהיתי במערכת ירי רקטה לעבר גוש דן, ומעבר לכך - לאזור בו נמצא הבית שלי", היא נזכרת, "ישר הפעלנו את האזעקה, התקשרתי להורים שלי והם אמרו לי שהם נכנסו לממ"ד. זה מטלטל לחשוב שהחברים והמשפחה נכנסו למרחב המוגן בעקבות אזעקה שאני בעצמי הפעלתי, וזה גורם לי להבין את המשמעות של התפקיד שלי עוד יותר".

זו לא הפעם הראשונה שהמערכת הצילה חיים. "במשמרת של חברה אחרת שלי, זוהה ירי לעבר העיר באר שבע, ובגלל שזה היה כבר בשעת לילה, היא החליטה להפעיל את האזעקה עשר שניות לפני מועד ההפעלה הקבוע בפרוטוקול", מוסיפה רב"ט וובר, "הגרד הזה נפל ישירות על בית, אבל בזכות העשר שניות הנוספות האלה, אם המשפחה הספיקה לקחת את ילדיה למרחב המוגן בדיוק בזמן - וכך כולם ניצלו".

לתפקיד יש עוד צד מרגש במיוחד, כך מספרת לנו ענבל, והוא הפעלת הצפירה ביום הזיכרון. "ברגע שאת מפעילה את הצפירה - כל המדינה על הרגליים, תרתי משמע", היא מתרגשת, "ברגעים האלו ממש אני מרגישה גאווה וסיפוק מהתפקיד, שנותן לי את הזכות להציל חיים ולהשפיע על כל אזרח ואזרח במדינת ישראל".