6 מעלות, חושך - והם מטפסים על 4 מטרים של הריסות בטון

את המסע הזה מתחילים לוחמי ולוחמות פלוגת 'חנית' במלמולים נרגשים, כשהם צועדים אל עבר האוטובוס שייקח אותם מבסיס האם ברמלה. מכאן, יוצאים צוערי חטיבת החילוץ ל-48 שעות רצופות בתרגילים אינטנסיביים, המדמים לוחמה בשטח בנוי וחילוץ - בשלל הזירות. 

'יש אור ירוק' במרום גולן

אנחנו עושים את דרכנו לכיוון לש"ביית 'אל פוראן' שבמרום גולן. "יש אור ירוק?", שואל המפק"ץ את הכוח, ומיד מקבל אישור "קבל ירוק, אפשר לזוז", והנסיעה ממשיכה. בדרך, מסבירה לי צוערת ד': "יש משהו מאוד חשוב בהתנסות הזו. זה שנותנים כל פעם לאחד מאיתנו לעמוד מול כוח שלם ולתכנן פעילות, תרחיש או במקרה הזה - תרגיל שלם, עוזר לנו להבין באמת לקראת מה אנחנו נכנסים ממש עוד כמה שבועות".

כשהרגשנו את רוחות הגולן החזקות ושש המעלות מחוץ לאוטובוס המחומם חדרו לנו לעצמות, ידענו שהגענו ליעד. לרגע, ניתן היה לחשוב שמדובר במבצע אמיתי - הצוערים, שמעבר להשלמת הקצונה ממשיכים להוות כוח מתמרן בחטיבה הכתומה, יודעים בדיוק את העבודה. על כל אחד ואחת הוטל תפקיד בצוות: מ"פ, מ"מ, סמל וחלוקה לפי צוותים. 

לפתע - נזרק רימון עשן. התחלנו לרוץ לכיוון הלש"בייה, כל צוות בדיוק בנתיב שהוגדר לו מראש בתו"ל. אנחנו מתקרבים למבנה, כשפתאום רצף יריות קוטע את הדממה - "מחבל!" צעק הצוער שנכנס לנעלי המ"פ בתרחיש הזה. השתטחנו מיד על הרצפה. 

אנחנו מחכים שהצוות הקרוב ינטרל את 'המחבל' כדי שנוכל להמשיך. "על פניו, אפשר לחשוב בטעות שהתרגול הזה לא נחוץ. בגלל שאנחנו משתתפים בפעילויות חילוץ אמיתיות בשדה הקרב, הרי יוצא לנו לעשות את זה כמה פעמים בשבוע", אומרת אחת הצוערות, "אבל זה שיש לנו את היכולת לקחת את הנקודות שלא הצלחנו בהם בתרחישי אמת - ולתרגל אותן בתדירות גבוהה, הופך אותנו בסופו של דבר לכוח הרבה יותר מקצועי ומיומן בשטח, ואנחנו מגיעים מוכנים יותר".

הפכנו לכוח הרבה יותר מקצועי ומיומן בשטח

משם, עברנו אל אתר ההרס. "ביימנו תרחיש המדמה מקרה אמיתי של חילוץ שהחטיבה לקחה בו חלק בזירה הצפונית", מסביר צוער ע', שאחראי על תכלול התרגיל, "לקחנו את כל האתגרים שזיהו אז והכנסנו אותם לכאן. ניסינו להביא סוגים שונים של חילוצים - אם זה שימוש בפטישים, משחזות, הרמת בטון וחפירה, ועד הקשר אל מול הכוח אותו באו לחלץ בשטח".

בינתיים, הטמפרטורות המשיכו לצנוח, ואת אתר ההרס עליו עבדו האיר רק אור הכוכבים והירח. אני מצטרף אל הלוחמים במעלה חורבות המבנה, ורואה אותם עובדים יחד כמו מכונה משומנת. ככה זה נראה, אני חושב לעצמי, אחרי חודשים שהם בלתי נפרדים. 

ב- 4:00 לפנות בוקר, התחלנו לנוע חזרה לכיוון בסיס החטיבה ברמלה. אם הלילה תרגלנו תרחיש למתאר שטח בלבנון - מחר נמשיך לחילוץ בזירה שונה לגמרי, בשטח עזה.

תרגיל לילי בנבי מוסא

יום שלישי. לרגע זה הרגיש כאילו לא השתנה כלום מהיום הקודם. שוב עמדנו קפוצים בדרך לתרגיל לילי, הלוחמים והלוחמות עם ציוד מלא ותיקי 'לאו' עם הכלים אותם מכיר כל מחלץ היטב. הפעם, נסענו למקום שונה, התחלנו במסע רגלי בהרי הבקעה כמה קילומטרים מאתר ההרס ב'נבי מוסא'.

מעבר לבניית התרחיש הדרומי, יש כאן מחשבה הרבה יותר גדולה, כפי שצוער ע' מרחיב: "צריך ממש להתאים כל סיטואציה לאתר הרס ספציפי. לכל אחד מהאתרים יש מאפיינים שונים שעליהם אפשר לבנות אתגרים". 

כדי להמחיש למה הכוונה, אני מתלווה אליו לאתר שלנו, שמורכב, כמו שניתן מיד לראות, מגומחות שונות וחללים שונים. יחד הם יוצרים תת קרקע, המציב בפני הלוחמים מכשולים אחרים לגמרי מאלה שהתמודדנו מולם אתמול. 

שוב, הם עסוקים בסריקות קדחתניות. לרגע, בגלל שהם עסוקים כל כך במשימת החילוץ, היה ניתן לשכוח שמדובר בסופו של דבר בקורס השלמת קצונה, שנועד לבחון את היכולת הפיקודית שהפגינו בשלל הסיטואציות. 

"ברגע שאנחנו נותנים להם במה לנהל את הכול בעצמם, יש להם סוף סוף את הזמן והמקום להוציא את כל מה שחבוי בהם החוצה", אומרת המ"פ בגאווה בעודה מסתכלת על כל צועריה, "בסופו של דבר, עוד שלושה שבועות כל אחד ואחת מהם הולכים לפקד על עשרות חיילים ולהפוך לאוטוריטה המקצועית בשטח. זה הזמן שלהם להכיר ולהרגיש בידיים מקרוב איך זה לפקד באמת".