הילד שעמד בצד כשכולם שיחקו - הפך לקצין על הרצף האוטיסטי

מאז ומתמיד, ועוד הרבה לפני שלבש מדים וקיבל דרגות, סגן גל נדרש ללמוד דברים שלאנשים אחרים באים באופן טבעי. מגיל קטן, כפי שהוא מעיד, חווה קושי להשתלב במסגרת חברתית ותחושה מתמשכת שהוא לא מצליח להבין את העולם סביבו. 

"לפני כיתה א' קיבלתי אבחון שגוי, כמישהו שיש לו קשיי למידה", מספר סגן גל, "את היום הראשון בבית ספר אני לא יכול לשכוח. נכנסתי לכיתה ועשרות תלמידים דיברו יחד. בשביל כל ילד אחר זה נורמלי לגמרי, אבל עבורי זה היה כמעט כאב פיזי - כאילו יש לי רמקול ענק בתוך הראש".

בהפסקות היה עומד בצד, מחכה שמישהו יזמין אותו לבוא: "כולם שיחקו כדורגל ואני לא ידעתי אפילו איך לגשת. הרגשתי כאילו הם קיבלו את ספר החוקים החברתיים, ורק אני לא קראתי אותו". בגיל 11, ולאחר שעבר חרם, גל אובחן עם אוטיזם ונכנס לבית ספר אחר, לכיתה קטנה.

המקום החדש כלל יחס אישי, טיפול בעיסוק וסביבה שקטה יותר שאפשרה לו להסתגל בהדרגה. אך בו זמנית היוותה סוג של בועה: "שומרת עליי אבל גם משאירה אותי בפנים. זה משהו שנשאר איתי כמה שנים, אני קורא לזה - מוקף, אבל שקוף. הייתי אהוב במסגרת, אך ברגע שיצאתי ממנה הרגשתי לא קיים". 

אחד מהדברים שהיו חשובים לו, אז וגם היום, זה לעורר מודעות ושיח. "רצינו שאנשים יכירו אותנו וממה אנשים על הרצף מונעים, זה רגע שנשאר איתי שנים קדימה - השאיפה לתת לאנשים לראות אותי".

וכשהגיע הרגע לחשוב מה יעשה אחרי התיכון, לגל היו כמה לבטים. הרצאה של תוכנית 'תתקדמו', המיועדת לשילוב צעירים על הרצף האוטיסטי בשירות הצבאי, עזרה לו להבין שהצבא יכול להיות המסלול הנכון עבורו. "התגייסתי באוגוסט 2023 לתוכנית. השלמתי טירונות מלאה במחווה אלון, ואפילו הייתי מצטיין מחלקה. הרגשתי במקום הנכון".

גל המשיך לקורס מנהלי רשת ושובץ במחנה גדעונים, שם שירת במשך כשנה. בדצמבר 2024 החליט לצאת לקורס קצינים. "רציתי לתת יותר, להמשיך ללמוד ולהתפתח", הוא מסביר. אבל המעבר לקורס הציב בפניו אתגרים חדשים. "הגעתי לבה"ד, והיו לי המון פערים בכל מה שקשור להבנת סיטואציות ותגובות פחות מתאימות".

לקראת סוף הקורס, נרשמה נקודת מבחן משמעותית: "העלו אותי לוועדת הערכה, שתכריע אם אני יכול לסיים או אם אני מודח". אחרי שעה וחצי מול מפקד הבה"ד, התקבלה ההחלטה - וגל נשאר.

השלב הבא היה ההשלמה החילית. שם פגש גל את המפק"ץ שלו, סגן אורון. "אני ממש זוכר את הרגע בו אמר לי: 'אני בחרתי שאתה תהיה הצוער שלי'. אורון ליווה אותי לאורך כל ההשלמה. היינו מדברים הרבה, ממש הייתה לנו חפיפה צמודה. בין היתר, אפשר להגיד שבזכותו אני קצין".

עבור סגן אורון, ההחלטה לא הייתה מקרית. קצת לפני ההשלמה, נערכה העברת מקל בין תקשוב לבין בה"ד 1, שם סיפרו על כל צוער והרכיבו את הצוותים. אחרי שקיבל מידע ראשוני ושמע על הצרכים השונים של כל אחד מה'מועמדים', הגיע גם השלב בו שמו של גל עלה.

"הנחנו שהוא יצטרך התאמה ייחודית - מישהו שידע לראות אותו אבל גם לדרוש ממנו", מפרט אורון, "לי היה ברור שזה יהיה אני, עוד לפני שהכרתי אותו. אני זוכר את גל יושב אצלי במשרד, בפעם הראשונה. הוא שיתף אותי בסיפור שלו, ומיד הבנתי שיש פה מישהו אחר. רק הדרך שהוא הגיע בשביל לשבת איתי מולי על הכיסא הזה, היא הרבה מעבר למובן מאליו".

בשבועות הראשונים גל היה בסוג של 'תקופת מבחן', כדי לאמוד את הרמה שלו - כי הוחלט שההתאמות לא יבואו על חשבון האיכות או הסטנדרט הנדרש מכל קצין בצה"ל. "ידעתי שאולי יהיו יותר שיחות, יותר סיוע. אבל זה לא אומר שהדרישה ירדה. ההבדל בין לדרוש פחות, לבין להציב יעד ולפעמים כן להושיט קצת יותר את היד - זה הבדל משמעותי".

"לאורך ההשלמה, ראיתי את ההתפתחות האישית והמקצועית שלו", משתף המפק"ץ בגאווה, "יכולתי לבוא ולהגיד לו פשוט, 'גל, זה לא היה מספיק טוב'. ואז הוא היה שואל אותי, 'מה אנחנו לדעתך צריכים לשפר?' והייתי יודע שאיך שהוא יוצא לי מהדלת, הוא כבר רץ על הדברים". 

ארבעה חודשים אחרי תחילת ההשלמה, גל קיבל את הדרגות: "זה ריגש אותי מאוד לראות אותו שם. הוא פרץ גבולות ועשה את זה בדרך שלו. אומנם היא הייתה מסורבלת ולא פשוטה, ואני גאה לראות את הקצין שהוא הפך להיות היום".

במסגרת המסע של גל, מייסד תוכנית 'תתקדמו', סרן אודי הלר, ליווה ותיעד אותו - מהיותו נער בכיתת תקשורת קטנה שרק חלם להיות חייל, ועד לקבלת הדרגות כקצין תקשוב מבצעי בפיקוד העורף. לצפיה בסרט המלא.