"הבטחתי למח"ז שאחזור עומד על שתי רגליים - וקיימתי"

זה היה עוד לילה, באביב של שנת 2002, בעיצומו של מבצע "חומת מגן" - כשהתקבל הדיווח: צריך לחלץ פצועים מעומק ג'נין. הצוות של רס"ם (במיל') גילעד הדרי, אז עוד לוחם צעיר - נדרך בשנייה. הם הגיעו לזירה, ואת הדקות הבאות רס"ם הדרי לא זוכר. אולי בגלל היריות והפיצוצים שנשמעו מכול פינה, או אולי בגלל המהירות שבה קרו הדברים.

הוא וחבריו לצוות לא היססו. הם נכנסו לתוך שטחי האויב, כשמסביבם מתנהלים קרבות בכל בית, אבל להם מטרה ברורה - "להגיע אל הלוחמים, להוציא את כולם שלמים, ולצאת", משחזר רס"ם הדרי את אותם הרגעים. הם השלימו את המשימה בהצלחה, אבל בזמן החילוץ הוא נפצע קשה, וכמעט איבד את רגלו.

רס"ם הדרי פונה לבית החולים, ושם החל תהליך השיקום שלו. "זה היה תהליך ארוך, אבל ברגע שיכולתי חזרתי לצבא", הוא מספר, "הגעתי לצה"ל כדי להציל חיים, זה מה שאעשה כל עוד אני יכול".

אחרי שחרורו, הוא החליט לסגור מעגל ולהצטרף לפיקוד העורף. "חילוץ נפגעים וחיילים זה ערך עליון בשבילי", מדגיש רס"ם הדרי. כיום, הוא בשירות מילואים פעיל בגדוד 944 של פיקוד העורף במחוז דן, המתגבר בעת הצורך חילוץ נפגעים מתוך הריסות.

במשך השנים, בעזרת השיקום, הצליח לחזור ללכת, "אפילו רצתי", הוא משתף בחצי חיוך. אך לפני כשמונה חודשים, נאלצו הרופאים לכרות את רגלו עקב סיבוכים חוזרים.

"כשיצאתי מהניתוח חיכו לי שתי קצינות נפגעים של פיקוד העורף ויומיים לאחר מכן, הגיע אליי המח"ז", הוא נזכר, וההתרגשות עדיין ניכרת בקולו. כבר באותו הרגע, כשהוא עדיין מחלים ואינו יודע מתי יחזור ללכת, הבטיח למפקד המחוז שלו - "אני מגיע לתרגיל, עומד על שתי רגליים".

הבטיח, וקיים - בשבוע שעבר, הפתיע רס"ם הדרי את כל הגדוד כשנכנס לאימון בראש מורם ובאותו ביטחון אופייני. "אני אומנם עם רגל חדשה, אבל אני יכול לעשות הכול, אין סיבה שלא אגיע", הוא קובע בגאווה, "פיקוד העורף הוא המשפחה שלי".