הגששים שתופסים מחבלים על פי טביעת רגל

"הגששים הם אלה שקופצים ראשונים לנקודה בה נגעו בגדר", כך אומר לנו סרן ראמי פלח, קצין הגששים של חטמ"ר הגולן. "אנחנו מזהים האם הייתה חדירה, עוקבים אחרי העקבות והסימנים, כמו טביעות רגליים, קוצים שבורים וחפצים שנפלו, וכך מצליחים לגלות מחבלים ולמנוע פגיעה באזרחי מדינת ישראל. בשלב הבא, אנחנו נותנים לכוחות כיוון לאן פנו המחבלים".

הגששים מסתמכים רבות בעבודתם על ציר שנקרא "ציר טשטוש". מדובר בציר העשוי מאדמה גירית ומפוררת, הנקראת גם "פודרה", שעליה ניתן לזהות עקבות. הוא נבנה במיוחד עבור הגששים. "השביל הזה הוא כמו רצועת הביטחון שלנו", מסביר סרן פלח, "אם עברו עליו, אנחנו מבינים שהתקדמו אל עומק שטח הארץ ואנחנו מתחילים במרדף".

זהו אינו תפקידו הראשון של סרן פלח. הוא שירת בעברו כסגן מפקד בית הספר לגששים וכגשש ביהודה ושומרון ובבקעת הירדן. הוא נענה לאתגר להיות קצין הגששים בגולן, גזרה הטומנת בחובה אתגר משמעותי. "הגזרה הזו לא בנויה בצורה נוחה לגששים, אין הרבה צירי טשטוש והדבר דורש מאיתנו להיות ערניים אף יותר ולמצוא פתרונות יצירתיים", מפרט סרן פלח. "בסמוך לגדר שעון החול הגבוהה שהוקמה בגבול, יש שביל בטון שלא ניתן לזהות עליו טביעות, אז אנחנו מסתמכים על צירים עמוקים יותר. אנחנו גם בונים צירים חדשים - כדי שבזמן אמת נהיה מוכנים לכל תרחיש".

זמן המרדף ותפיסת המחבל מהרגע בו הגששים הוקפצו משתנה ממקרה למקרה. "זה תלוי מאוד במרחק ובמרחב", מבהיר סרן פלח ומוסיף: "בגולן יש תצפיות שמאוד שעוזרות ומכוונות, וכמובן הגדר הגבוהה החדשה שמונעת ממחבלים להיכנס לארץ".

הכלים הייחודיים של הגששים הם החושים ותחושות הבטן שממשיכים להתפתח עם הזמן. "מרבית העבודה מתבססת על ראייה חדה ועקשנות. להיות חד על הפרטים הכי קטנים ולהבחין בכל אבן שנהפכה", מדגיש קצין הגששים.

סרן פלח, בן העדה הבדואית, מספר שבעבר הגששים היו מגיעים עם ידע רב מהבית. כיום, עם התמעטות רועי הצאן, יש צורך ללמד את הגששים החדשים את היסודות. "יש גששים מצוינים שבאו מספסלי בית הספר לגששים בבא"פ לכיש, יש להם את זה בחוש", הוא משבח. 

מקרה אחד זכור לסרן פלח במיוחד מתקופת שירותו בפיקוד המרכז. "באזור הכפר חווארה, היה מחבל שהתקשינו לתפוס, והוא אבד לנו", הוא משחזר. "בגלל שזה קרה בשטח מאוכלס היו הרבה אזרחים פלסטיניים שהסתובבו בו ולא יכולנו לזהות עקבות. באמצע הלילה אלתרנו 'ציר טשטוש' סביב כל קו הבתים הראשון".

למחרת בבוקר הם זיהו סימנים על הציר. "כך ידענו שהמחבל כרע שם ברך כדי לבצע ירי", נזכר סרן פלח ומוסיף: "ראינו בבירור את הסימנים שהוא השאיר. בהמשך ידענו לקשר לאיזה כפר הוא ברח, ותוך ימים ספורים השגנו אותו. הרגשתי שביעות רצון מאוד גדולה כשהבנתי שתפסו אותו בזכות העבודה שלי, מיציתי את עצמי ואת היכולות שלי".