יום בשלג עם לוחמי יחידת האלפיניסטים
גם בשיא סערה, כשהטמפרטורות מתחת לאפס, הם לא חושבים פעמיים, נפרדים מהבית החם ומתייצבים להגן על "העיניים של המדינה". הצטרפנו ליחידת האלפינסיטים ביום שלג, ושמענו מהם על אחוות לוחמים ואהבה גדולה להר
20.12.16
0
בין יחידות המילואים בצה״ל קיימת יחידת מילואים ייחודית בתחומה ובמקצועה- יחידת האלפיניסטים. הצטרפנו אליהם ליום בשלג וגילינו שמדובר בהרבה יותר מסתם גלישת סקי.
שעת בוקר מוקדמת, וכבר עם אור ראשון מכינים לוחמי יחידת האלפינסטים את הציוד וכלי התחבורה הייחודיים לחרמון (ביניהם אופנועי וחתולי השלג) לתנועה. ״קשה לתפוס את המרחק בין מה שקורה כאן למה שקורה שם, בבית״, מספר ע׳, מפקד פלגת ההכשרות ביחידה.
רק מספר ימים קודם לכן הם עוד היו בבית החם, עם המשפחה והילדים, ותוך זמן קצר - בהפרש של 2,000 מטר גובה "בלבד" הם מוצאים את עצמם במציאות אחרת. ״על ההר, הכל שונה. תפיסת הבט״ש משתנה כמעט באותה המהירות שבה משתנה בסופה צבע פני הקרקע: מחום- ללבן; ומשגרה- להגנה הייחודית בשלג״, מתאר ע'.
הר החרמון, על פסגותיו ומוצביו הרבים, היה מאז ומתמיד נכס אסטרטגי, ״העיניים של המדינה״, זה שאסור שייפול. כיום, משימת הלוחמים היא לתת מענה, במידת הצורך, מול התקפה או פעילות חבלנית מכיוון סוריה או מלבנון.
לאחר מלחמת יום הכיפורים, חלחלה בצה״ל ההבנה שההר הוא אתגר מסוג אחר שדורש יכולות אחרות ושונות מיחידות הצבא הסדירות: חסינות ואיתנות מול הטבע, יכולות תמרון והתמודדות עם מצבי קיצון, ובעיקר מקצועיות והכרה מעמיקה של השטח. ״במקום שבו האויב יכול להפתיע אותנו, עלינו לחשוב ולהיות צעד אחד קדימה: ביכולות, במקצועיות ובהון האנושי״ אומר ע׳.
לכן, מסביר ע׳, הוחלט לבנות את היחידה מאנשי מילואים מומחים בתחומם, כך שתוכל להגיב לכל אירוע פח״ע אפשרי במהירות ובאפקטיביות תוך הפתעה והכרעה.
רוב אנשי המילואים, הוא מספר, שירתו בסדיר ביחידת ״אגוז״ ובסיירת גולני, ולאחר מכן, עברו הכשרה מיוחדת של מספר חורפים בחרמון: ״חלק מהלוחמים כבר חצו את גיל 50 ועדיין ממשיכים לבצע שירות מילואים פעיל בתנאי שטח קשים״. כאות הערכה, זכתה יחידת האלפיניסטים בהצטיינות נשיא המדינה, כיחידה שפעילותה ״מתאפיינת במסירות, נחישות והתמדה״.
בחזרה להר. הלוחמים עוברים תדריך אחרון לפני היציאה למשימות: פתיחת צירים, סיורים וליווי הכוחות הפועלים בגזרה - על המגלשיים וגם ברגל, בירידות התלולות ובעליות החדות למוצבים. גם בשיא הסערה, כשהטמפרטורה ירדה ממזמן מתחת לאפס והשלג ממשיך לרדת ולהיערם, ממשיכים הלוחמים בפעילות אל מול נתיבי חדירה אפשריים ובנקודות המארב הפזורות על ההר.
כששואלים אותם מה הסיבה שהם מתייצבים לכל צו וקריאה, התשובה שלהם פשוטה: ״אחוות לוחמים ואהבה גדולה להר. אחרת לך תסביר למה לנו לעזוב את המשפחה לטובת הכפור וימי המילואים האינטנסיביים״.
