הכי קרוב לחיזבאללה - 24 שעות עם לוחמי גולני במוצב גלדיולה

בחמש וחצי בבוקר הוכרז בקשר של מוצב גלדיולה - נוהל "כוננות עם שחר". השעה המוקדמת הזאת ידועה כבר מימים עברו כשעת כושר עבור האויב, לנסות ולהוציא לפועל את מזימותיו בחסות הראות הלקויה מהערפל הסמיך שאופף את ההר, השמיים שעוד לא החווירו והקור מקפיא העצמות שקיים בפסגה.

את הקור העז הזה מכירים לוחמי גולני היטב. כוח מהחטיבה החומה היה זה שפשט על ראש ההר המתנשא לגובה 1,529 מטרים מעל פני הים. שמו של הרכס - הר דב, נקרא על שמו של סרן דב רודברג ז"ל, מפקד פלוגה בחטיבה, שנפל בקרב עם מחבלים במקום לפני 48 שנים.

מאז, הספיקו ההר והמוצב שבפסגתו להפוך לסמל צה"לי. אחד האירועים שנחרטו עמוק בתודעה הציבורית התרחש בשנת 2000, לאחר יציאת צה"ל מלבנון: פעילי חיזבאללה תקפו סיור צבאי, הרגו וחטפו את גופותיהם של שני לוחמי הנדסה, בני אברהם ועדי אביטן ז"ל, ואת הנהג עומר סואעד ז"ל.

גם בשנים שקדמו לאירוע החטיפה, השקט לא שרר בהר. אפשר להבין זאת כשמתבוננים בגדרות ההגנה העצומות שבחזית המוצב על פניהן חולפים כעת הלוחמים, ובצלקות העמוקות שעל בטון עמדות הבונקר הצופים לעבר לבנון.

במהלך שנות ה-90 ועד מלחמת לבנון השנייה (2006), מרחב ההר היה זירת הלחימה המרכזית והגלויה ביותר בין צה"ל למחבלים מלבנון, זאת בשל מיקומו הקרוב ביותר אל שטחו של חיזבאללה והמחלוקת לגבי הריבונות בו. חילופי אש, התקלויות, ירי מרגמות, הנחת מטענים על צירים ואף שיגור טילי נ"ט על עמדות המוצב היו אירועים שכיחים בהר.

כל אלה התמעטו בצורה משמעותית מאוד לאחר מלחמת לבנון השנייה, אך בחסות ההסכמים שנחתמו על מנת להבטיח את הרחקת חיזבאללה מקו העימות והכנסת גורמים בינלאומיים למרחב, נראה כי מאחורי המסך הפסטורלי והשקט "המחריש" בראש ההר, כך מספרים הלוחמים, מסתתר מתח רב שעלול לתעתע ולהשתנות ברגע.

תזכורת לפוטנציאל הנפיצות של ההר נרשמה בשנת 2015, לאחר 9 שנים של שקט מוחלט. חיזבאללה הציב מארב נ"ט סמוך להר והרג שני לוחמי גבעתי כנקמה על חיסולו של ג'יהאד מוע'ניה וגנרל אירני כתוצאה מתקיפה אווירית במרחב סוריה. מאז ברור לכולם - השקט במרחב הוא מדומה והמילה שאננות היא מחוץ ללקסיקון.

להחזיק לבד בנקודה הכי רגישה בגבול הצפון

הדקות שמקדימות את קרני השמש, שנכון לשעה זו עוד מסתתרות מאחורי הר החרמון המתנשא גבוה ממזרח, ידועות כרגעים המתוחים ביותר בשגרת היום של המוצב, ואף לוחם אינו יכול לעצום עין ולהישאר במיטתו ברגעים הללו. הלוחמים כולם נמצאים דרוכים בחלל הפלוגה הממוגן שבמרכז המוצב, בעוד חלק מחבריהם נשלחים לפטרול ההגנה השגרתי.

משער המוצב, דרכו עוברים רק רכבים אחדים במהלך היום, יוצאים לוחמי גדוד 51 של גולני עם ציוד מלא, אפוד, נשק וקסדה, ערוכים לכל תרחיש, וכמו שההיסטוריה הגזרתית מלמדת - לא חסרים תרחישי קיצון שעלולים לפרוץ כאן.

"אנחנו נמצאים במקום הקרוב ביותר לחיזבאללה - והאווירה היא הכי קרובה לזאת ששררה במוצבי רצועת הביטחון, כשצה"ל פעל בדרום לבנון", מבהיר סרן נבו כרסנטי, מפקד פלוגת גולני שמחזיקה בימים אלה את מוצב גלדיולה, תפקיד שהמחזיק בו קיבל עם השנים את הכינוי 'מלך ההר'.

"כך זה נראה, כך זה מרגיש. אין פה אזרחים, עולים לכאן רק בשיירות, אין פה גדר בינינו לבין האויב ולרוב גם אין פה קליטה. מי שמחזיק במוצב גלדיולה נמצא בממלכה משלו, במלחמה משלו. מוטלת עליו האחריות להחזיק לבד בנקודה הכי רגישה בגבול הצפון".

ומה הופך את המקום לכל כך רגיש? מדוע לאורך ההיסטוריה התרחשו בו כל כך הרבה אירועים ביטחוניים חמורים? ולמה מכל הנקודות שעל קו הגבול הצפוני, דווקא בהר דב קיים החיכוך הגדול ביותר בין צה"ל לארגון חיזבאללה?

"ההר הוא סמל המאבק עם ישראל"

"הם בנו לעצמם אתוס סביב ההר כדי לדרבן את הלוחמים שלהם להיאבק נגדנו" מציין סרן כרסנטי, "והנוכחות שלנו כאן הופכת את המקום לכזה שהם גם מנסים לפעול בו נגדנו - הן בבניית תשתיות לקראת עימות פיזי ביום מן הימים, והן בהישגים תודעתיים כגון תליית דגל חיזבאללה בסמוך למוצב".

הוויכוח על הריבונות ברכס הופך את הר דב למובלעת ואת מוצב גלדיולה לחוצה גדר: "בשביל להעפיל אל ראש ההר צריך לעבור את גדר הגבול, בעוד בהר עצמו אין כמעט גדרות שמפרידות בינינו לבין האויב", מציין סרן כרסנטי.

"בסוף מה שמסמן את קו ההפרדה בינינו ללבנון הן חביות כחולות שהניחו כאן בעבר האו"ם. זה לא מפריע לנו לממש את הריבונות שלנו כאן ולמצות עד קצה גבול היכולת את הנוכחות שלנו על ההר. זה שטח חשוב ומשמעותי. המוצב חולש על אזור נרחב בדרום לבנון וצפון הארץ, ולכן מי שמחזיק בו הוא בעל קלף אסטרטגי שובר שוויון".

רועי צאן לבנונים, או בעצם חיזבאללה

אומנם ניתן להבין מהדברים של 'מלך ההר', כי הוא רואה היטב בעיניו את האויב שמחוץ למוצב וכי ארגון הטרור מצפון פועל באופן לגמרי גלוי - אך לא כך הם פני הדברים. לאחר מלחמת לבנון השנייה, התקבלה החלטת האו"ם 1701 על פיה לחיזבאללה אסור להימצא בקרבת הגבול עם ישראל, וכך גם במרחב הר דב.

אולם מאז, את המרחב החלו לפקוד בשיטתיות ובתדירות גבוהה גם אזרחים, חקלאים ורועי צאן לבנונים, שנעים ממש על הקו הכחול ולא פעם מניעים את ראשם לכיוון השטח הישראלי.

חלק מאותם אנשים, על פי המודיעין במוצב, הם ככל הנראה אנשי חיזבאללה בדמוי אזרחים תמימים, שעוקפים בערמומיות את המגבלות שהוטלו עליהם ופועלים על הגבול בלי הרף, לפעמים גם בחסות החשכה והסבך הרב המצוי בהר, במטרה לאסוף מידע על פעילות צה"ל ולבנות תשתיות ומכשולים.

"רק אתמול בבוקר, במהלך פטרול שביצענו בשטחנו על הקו הכחול, הלוחמים שלנו מצאו קופסת שימורים לבנונית ועליה כיתוב בערבית", מגלה סרן כרסנטי. "הנוכחות של חיזבאללה בגבול ידועה לנו, אין פה שום דבר חדש. אנחנו יודעים בדיוק מיהו האויב שלנו, אלו אנשים מסתובבים לנו במרחב 'בין הרגליים', ובדיוק מהסיבה הזאת אנחנו פה - לצפות בהם, לעקוב אחריהם, ואם יהיה צורך, להיות הראשונים שיבואו איתם במגע. מבחינתנו, עסקים כרגיל".

א"ש לילה

בסוף הפטרול נראים ניצני אור ראשונים ממזרח והמתיחות פגה במעט, על אף שהדריכות המבצעית בתעלות הקדמיות של המוצב תמיד נותרת בשיאה. מיד עם ההכרזה על סיום נוהל "כוננות עם שחר", מתפנים הלוחמים במוצב לבוקר שגרתי במוצב הכולל מטווחים, בדיקת התקינות המבצעית של רשתות ההסוואה ותעלות הלחימה, פעילות גופנית ופתיחת הציר לכיוון שטח ישראל כדי שהשיירות שיטפסו אל ההר יוכלו לעשות זאת בבטחה.

בהמשך נעשה באופן קבע תדריך של מפקד המוצב בו הוא סוקר בכל יום מחדש בפני חייליו את האתגרים והאיומים המרכזיים כעת במרחב ההר. בשעה הזאת גם מתחלפת המשמרת בעמדות הבטון שבחזית המוצב, וזהו תורם של הלוחמים שהיו ערים ועירניים כל הלילה ללכת לישון.

רגע לפני שכבים האורות בחדרי המגורים שבלב המוצב, זוהי השעה לשיחות האחרונות בין הלוחמים, שבמקום כמו גלדיולה, הם חווים שותפות גורל והופכים לקרובים הרבה יותר מבכל מקום אחר בו היו יחד בשירותם.

"אתם לא מבינים. פתאום באמצע השמירה, שמעתי שריקות. לא הבנתי מה זה הדבר הזה", מספר אחד הלוחמים ששמר הלילה. "מה זאת אומרת? מה עשית?", שאלו חבריו, והוא בתגובה מיהר לענות בביטחון: "שרקתי להם בחזרה".

סיפורים מהסוג הזה הם אינם נדירים במוצב גלדיולה. "יוצא לי לא מעט לבקר בעמדה ולשמוע מהלוחם שהוא שומע רעש כזה או אחר", מעיד סרן כרסנטי. "כמעט בכל הפעמים מדובר ברעש לוואי שנגרם מהרוח או מחיכוך של שני גופים ולא באירוע רב משמעות. אבל אני אף פעם לא מתעלם מהדיווחים שאני שומע. אני יודע איפה אני נמצא, ואני בודק כל רעש ודיווח עד לפרטי פרטים".

"ברגע שהאויב יעז לשחרר את הנצרה שלנו - נתפוצץ עליו בכל הכוח"

"זה לא סוד שהשילוב בין השקט הרועם והנוכחות החבויה של חיזבאללה על ההר יוצרים סיפורים שעלולים להישמע מפחידים", הוא ממהר להסביר. "אתה נמצא על ההר, והדבר היחיד שאתה שומע שמזכיר את העורף הוא קולות המואזין מהכפרים למטה. החושך, הדממה, העיניים שנישאות רק על כפרי דרום לבנון והמתיחות המבצעית מתחת לפני הקרקע, גורמים לכל רעש להישמע קרוב יותר".

אולם לסרן כרסנטי חשוב להדגיש, שמבחינתו לסיפורים ולתחושות של לוחמיו מהשמירות הליליות דווקא יש מסר מעודד. "אני מעדיף שהלוחמים שלי יהיו חשדנים מאשר שיהיו אדישים", הוא גורס. "אם הסיפורים הללו הם אלה שמשאירים אותם דרוכים כל הלילה ומסייעים להם לשמור על מתח מבצעי גבוהה - אז הם עושים את העבודה שלהם".

"צריך לזכור גם שהלוחמים יודעים שלמרות הסיפורים, אין להם באמת סיבה לדאגה. אנחנו ערוכים וחזקים על ההר, יש לנו עמדות גבוהות ומשורינות ששולטות מלמעלה על המתרחש בהר, הלוחמים בשמירה חמושים במאג שמוכן לפעולה בכל רגע, ומלבד אלה הם יכולים בתוך שניות להפעיל את כל אנשי המוצב - ההנדסה, החי"ר והטנקים, כדי להנחית מכת אש קטלנית על האויב. ברגע שהאויב יעז לשחרר את הנצרה שלנו - אנחנו נתפוצץ עליו בכל הכוח".

תורת המשחקים

לצד עמדות ההגנה המאוישות 24/7 אל מול החזית, מרבית העבודה במהלך היום מתבצעת מחוץ לשטחו של המוצב. הלוחמים מבצעים אימונים רבים בהר במטרה להכיר אותו מקרוב ולהפוך את מגרש המשחקים עם חיזבאללה למשחק ביתי, כשלצד זאת הם מבצעים גם פטרולים, סיורים ופעולות יזומות כדי לשבש ולסכל את פעילויות האויב. תפיסת ההגנה שלנו היא להשריש את הריבונות שלנו במרחב, להפגין נוכחות עד הסנטימטר האחרון של הקו הכחול וליצור לפלוגה עצמאות מוחלטת בגזרה", מצהיר סרן כרסנטי.

"אני מאמין", הוא מוסיף, "שאם אתה רוצה להגן בהצלחה על אזרחי המדינה אתה חייב להבין איך לשחק את המשחק. אתה צריך להבין שעליך לקחת את הכדור כמה שיותר קרוב לשער של הצד השני. ככל שניצור עומק תמרון ומרחב פעולה גדול יותר - כך העורף יהיה מוגן יותר".

אולם גם מפקד המוצב יודע היטב בעצמו שלמטבע יש שני צדדים, ואילו בנוסף ליתרונות שיש למוצב המבודד שמרחיק לכאורה את האויב מהעורף, יש גם חסרונות בדמוי הקושי של כוחות ישראלים להגיע אליו בשעת הסלמה במטרה לתגבר את הכוחות על ההר.
"ביום שיקרה משהו בהר דב, זה יהיה אני והלוחמים שאיתי פה במוצב לבד נגד האויב. אין כאן שום דבר חדש או מפתיע. אנחנו יודעים את זה ומוכנים לזה".

"מרגיש מוכן לרגע שיקרה משהו על ההר"

"כמפקד של מוצב גלדיולה, יש לי בידיים עוצמה של גדוד שלם", מצהיר סרן כרסנטי. "אנחנו ערוכים כאן עם טנקים, די-9, נמ"רים, והציוד הכי מתקדם שקיים בצבא, הכל כדי לייצר לעצמנו עצמאות בהר ולהיות תמיד צעד אחד לפני האויב".

"בנוסף, הפלוגה שלי היא לא סתם פלוגה", הוא מחדד. "הצבא רוצה את הכוח החזק ביותר בנקודה קריטית שכזאת - ולכן אנחנו פה. הלוחמים שלי התאמנו קשה במיוחד באימונים של החטיבה לפני שהגענו לכאן, ואני מוכן לחתום על כל אחד מהם. עליהם מפקדים הקצינים הכי יצירתיים וחכמים שניתן למצוא בצבא, לוחמים שכל אחד מהם מייצג את רוח הלחימה העזה והבלתי מתפשרת של חטיבת גולני. כשיש לך את כל המרכיבים האלה - אתה מרגיש רגוע ומוכן לקראת הרגע שיקרה משהו על ההר".

רגע לפני ששגרת היום נגמרת, והלוחמים הולכים לנוח לפני שיצטרכו לקום מחר לפנות בוקר לעוד "כוננות עם שחר" מתוחה, סרן כרסנטי מבקש להעביר מסר חד לאזרחי המדינה שצופים במוצב מלמטה: "אני יכול להבטיח לכם שאפשר להיות רגועים ולסמוך על לוחמי גולני שיעמדו חסונים בחזית וידעו להסתכל לאויב בלבן של העיניים. הלוחמים שלנו היום זה משהו אחר, משהו שהאויב עוד לא נתקל בו".

"אנחנו כאן בשביל להמשיך לשמור על השקט ששורר כאן בשנים האחרונות, אבל אם הצד השני ינסה להפר אותו - הלוחמים שלי רק מחכים לקבל את הפקודה בקשר - 'להסתער'".