עצרת הזיכרון השנתית לחללי עוצבת "יפתח"

"בתחושת גאווה גדולה, קיבלתי לפני כחודש ימים את הפיקוד על חטיבה 679", פתח את דבריו מפקד החטיבה, אל"ם נריה ישורון, "חטיבה שכזו, אשר לוחמיה ומפקדיה עיצבו במעשיהם ובעוז רוחם את ההיסטוריה של מדינת ישראל, היא חטיבה אשר זכות גדולה להשתייך אליה ולפקד עליה".

"מאז הקמתה של החטיבה, כ-3 שנים לפני מלחמת יום הכיפורים, ועד היום, עמדו תמיד לנגד עיניה משימת ההגנה על רמת הגולן והאחריות הגדולה להסרת איומים המתהווים בגבולה הצפוני של המדינה הקטנה שלנו", הוא הוסיף.

"נמצאים אתנו כאן בני המשפחות השכולות של החטיבה, המכבדים אותנו בנוכחותם", סיכם אל"ם ישורון. "קיום של מעמד הנצחה שכזה אשר שותפים בו מפקדים, לוחמי עבר ומשפחות שכולות לצד מפקדי ולוחמי ההווה של החטיבה מעיד יותר מכול על קשר הדם הייחודי כל כך אשר נרקם בין המשפחות השכולות אלינו, המשרתים בחטיבות הלוחמות. עוצמתו של קשר זה, השוזר עבר, הווה ועתיד, ניכרת היטב בחטיבה 679".

"לפני 45 שנים, הבן של סבתא שרה, אבי, מורי, יצחק דרקסלר ז"ל, עלה יחד עם חבריו השריונאים לרמת הגולן לבלום את השריון הסורי ששעט לכיוון הכינרת", שיתף חזי דרקסלר, נואם דבר המשפחות השכולות, את סיפורו האישי. "אבא נפצע אנושות בקרב המפורסם במחצבה בנפח ולפני כחצי שנה נפטר כתוצאה מאותה פציעה".

"אינני גנרל ואף לא זכיתי להיות 'האדם שבטנק'. הדור שלי גם לא ראה קרבות שריון – שריון", הוא המשיך, "יהיו שיאמרו שההיסטוריה כבר לא תראה טנקים נלחמים אלו באלו.
למרות שהרחתי לא פעם את ריח הקרב, בני דורי יתקשו לדמיין שדה קרב כמו שהתרחש בין סלעי הבזלת הללו לפני 45 שנים. שדה קרב ממנו יצאו כמעט 2,300 משפחות שכולות. משפחות שאיבדו את היקר להן מכל".

"אחיותי ואחי למשפחת השכול. אני עומד פה היום, נכד ליהודים שהובלו כצאן לטבח לפני שנים בודדות. נכד לבני עם בלי אדמה, ללאום בלי כבוד לאומי. עומד פה בגאווה גדולה כבן לחלל חטיבה 679 המפוארת, כלוחם מילואים בצה"ל, כאבא לילדים שמתחנכים על אהבת העם והארץ", סיכם חזי דרקסלר. "אני עומד זקוף קומה במדינה יהודית ריבונית ודמוקרטית בארץ ישראל. כך היא גאולתן של ישראל".