הגשש הוותיק בחטמ"ר 769 משחזר את הרגע ממנו לא חשב שייצא חי

את ההיתקלות במוצב הבופור, רס"ב עלי נעים, הגשש הוותיק ביותר בחטמ"ר 769, לא ישכח לעולם. הוא וגשש נוסף הוקפצו לאחר שצוות טנק זיהה חוליית מחבלים שחצתה לרצועת הביטחון. הם זיהו עקבות רגליים והבינו שהן שייכות לשלושה מחבלים. לאחר שניטרלו שניים מהם, הגיח השלישי ממחבואו וירה בעלי צרור כדורים מטווח אפס.

"נפלתי על האדמה והבנתי שחטפתי פגיעה", משחזר רס"ב נעים, "החובשים של כוח הנח"ל שהיו איתנו טיפלו בי בזמן שהמחבל נוטרל. נשארתי בהכרה כשפינו אותי במסוק, עד שהגענו לבית החולים רמב"ם". הוא נכנס מיד לניתוח, ולאחר כמה ימים התאושש.

כבר בימים שלאחר מכן הגיעו חבריו ומפקדיו של רס"ב נעים לבקר אותו. "הם אמרו לי שכשאני מבריא אני חוזר לתפקיד, כי לא כולם יכולים לעשות אותו. אנחנו מכירים את האדמה ויודעים לזהות בה דברים חשודים ובכך למנוע אירועים מסוכנים".

לאחר ארבעה חודשי שיקום ולמרות התנגדות המשפחה, רס"ב עלי החליט לחזור לחטיבה בתור גשש. "היה ברור לי שאחזור", הוא אומר. כיום הוא הגשש הוותיק ביותר בחטיבה ומשרת בה כ-25 שנה.

בדרך המאתגרת שעבר, איבד רס"ב עלי מספר מפקדים, גששים בכירים ששירתו איתו, לימדו אותו את המקצוע וליוו אותו מהרגעים הראשונים. "הכרתי כמעט את כל 14 חללי החטיבה שהיו גששים", הוא מספר בצער, "עבדנו ביחד ולמדתי מהם המון".

הגשש, שמלווה את המשפחות השכולות של אלו ששירתו לצידו בחטיבה, פגש אותן השבוע ביום מיוחד לזכר הנופלים. "כל משפחה החזיקה תמונה של הבן שלה והיה מאוד מרגש", הוא מודה, "הילדים שלהם הקריבו את חייהם למען המדינה והמעט שאנחנו יכולים לעשות הוא לחלוק להם כבוד ולתת הרגשה שאנחנו משפחה גדולה עבורם".

"זאת גאווה להיות גשש", מסכם רס"ב עלי, "אנחנו מגנים על גבולות המדינה, הולכים בראש הכוח ומצילים חיים. אני לא מתחרט לרגע אחד שחזרתי לחטיבה אחרי הפציעה ושמח לשרת עד היום בצבא".