הכירו את המ"פים מאחורי הפעילות המבצעית בשבוע המתוח בצפון

סרן יובל לוי, מפקד סוללה בגדוד התותחנים 411 של חטיבת האש 282

"סיימנו לתפוס קו בגזרת אביבים ב-21 באוגוסט אחרי חמישה חודשים, ומשם המשכנו לאימון ברמת הגולן. בסוף השבוע הראשון, ממש כשהתכוננו לצאת הביתה, הוכרז עוצר יציאות בגזרה, ופתחנו בהגברת כוננות - הכנו את הכלים ואת הציוד בשטח, ביצענו תרגולים, עשינו תדריכים ודיברנו עם הגזרות כדי להבין את המצב לעומק", משחזר מפקד הסוללה.

"בשישי בלילה הודיעו לנו שאנחנו מופעלים", הוא ממשיך, "ובשבת מוקדם בבוקר כבר עלינו על מובילים והתחלנו במירוץ נגד הזמן חזרה לגזרה שבה תפסנו קו עד לפני שבוע. במשך 25 שעות, מהרגע שפרסנו את התומ"תים בשטח - היינו בכוננות מיידית, עם קנים מכוונים למטרה, עד שקיבלנו את הפקודה לירות את הפגז הראשון.

"במשך שעתיים ירינו 21 פגזים לעבר מטרות בלבנון, כשאחת ומרכזית מהן הייתה לכיוון חוליית האויב שירתה את טיל הנ"ט, במטרה לחסום אותה ולמנוע ממנה לירות בשנית. בגלל שחיינו את האזור והכרנו אותו טוב, ידענו לאן אנחנו יורים, איך השטח נראה, מה האיומים שעומדים בפנינו, וכמובן מי האויב מולו אנחנו מתמודדים - וזה עזר לנו לפגוע במטרה בדיוק.

"הארטילריה הייתה כוח התגובה העיקרי באירוע הזה. היינו במקום, בזמן ובעוצמה הנדרשת, עם רעל בעיניים ומטרה להגן על תושבי האזור. אני גאה בצוותים שהיו רתומים ועבדו קשה - בזכותם ייצרנו תקיפה מסיבית ועמדנו במשימה בהצלחה".

סרן גד אמר, מפקד פלוגת איסוף בגדוד 869 ("שחף")

"קיבלנו התרעה שהכוחות צריכים להיערך להתחממות בגזרה. פתחנו בנוהל קרב ותוך כמה שעות בודדות כבר התמקמנו בעמדות בשטח, והתחלנו לאסוף מודיעין על האויב. כל צוות שהה בשטח בין 48 ל-72 שעות, הוחלף על ידי צוות אחר וחזר לתפוס עמדה לאחר שצבר כוחות מחדש.

"בעקבות העבודה שלנו בשגרה - איסוף פיסות מידע שנותנות תמונת מצב על האויב והכוונת אש על מטרות רלוונטיות במקרה הצורך - הצוותים הכירו טוב את השטח וכבר ידעו באילו עמדות האויב יתמקם. לא היינו יותר מידי במתח - הרגשנו מוכנים, והיינו מלאי מוטיבציה ואדרנלין.

"חלק מהמטרות שתקף צה"ל לאחר ירי הנ"ט היו כאלו שהגדוד זיהה מראש. הידיעה הזאת גורמת לי להבין שהעבודה הקשה של הלוחמים שלי תרמה להצלחת המשימה. אני גאה בהם מאוד.

"כשאנחנו מתמקמים בשטח מאוד פשוט להבין מה המשימה - בעין אחת רואים את האויב, ובשנייה את הבתים של תושבי האזור. באותו רגע אנחנו מבינים שאם לא נהיה שם, יהיו פחות עיניים בשטח שידעו להכווין אש מדויקת ולוודא שפוגעים במטרה, ושעלינו לבצע את העבודה טוב ולהגן עליהם".

סרן שאול ברר, מ"פ מלכות חרמון

"במהלך החודשיים וחצי האחרונים אנחנו תופסים קו מרכס החרמון ועד אזור מלכיה. כשקיבלנו את ההתרעה על העלאת הכוננות ירדנו לשטח והתכוננו לשהייה ממושכת. הבנו מהם המרחבים המאיימים עלינו והיינו מוכנים בכל רגע נתון להכריע אירוע שהיה עלול להתפתח - ואותו גם תרגלנו בתעסוקה המבצעית.

"שמרנו על שגרה מבצעית בכל יום, עשינו טיפול לפני תנועה לטנק, נוהל בוקר, גלצ"ח, ניקוי נשק, ותרגלנו ביחד. הגענו למצבים שידענו שעוד רגע מתרחש האירוע וכבר טענו את הפגז בתוך הקנה בטנק והיינו מוכנים לשחרר אותו לעבר האויב, שהחליט לבסוף לא לירות בגזרה שלנו.

"אני יודע להגיד בצורה חד משמעית שעמדנו במשימה. ידענו להוריד פרופיל ולא לשים את עצמנו כמטרה לאויב, והיינו במוכנות שיא להכריע את האויב אם יירה. זה האירוע המבצעי המשמעותי ביותר שחוויתי מאז צוק איתן.

"כשרואים את היישובים בגזרה מבינים את החשיבות של העבודה שלנו ואת השליחות בהגנה על הארץ. גם כשהאזור שקט אנחנו לא נכנסים לשאננות וזוכרים שצריך להיות ערוכים תמיד, כי ברגע שכן יהיה אירוע - אנחנו אלו שנתפעל אותו, ואם לא נהיה שם, חדורי מטרה, התושבים יהיו בסכנה. וזה סיכון שאנחנו לא מוכנים לקחת".