איך נראים 100 ימים של כוננות בגבול הצפון?
המילים 'כוננות גבוהה' מתנוססות מעל גזרת הצפון כבר 100 ימים, והחיילים אומנם לא ראו את הבית המון זמן - אבל יודעים היטב ששמירה על הביטחון היא בעלת חשיבות עליונה. כדי להבין מה קרה בתקופה הזאת באוגדה 91, הגובלת בלבנון, דיברנו עם קציני החטיבות המרחביות 300 ו-769, שעשו לנו סדר בשגרה המבצעית האינטנסיבית, והסבירו על משימת ההגנה - הכי קרוב לגבול
29.10.20
0
מזה 100 יום שבגבול בצפון עומדים על המשמר בכוננות גבוהה מהרגיל. הכוחות פועלים כל העת בגזרה וסוגרים תקופות ארוכות בבסיסים, בעקבות האיומים מצד ארגון הטרור חיזבאללה - ובמטרה להגן על התושבים והחיילים.
נחזור לנקודת ההתחלה: ב-20 ביולי נהרג פעיל חיזבאללה לבנוני על אדמת סוריה, בתקיפה שיוחסה לישראל על פי פרסומים זרים. מאז אותו הלילה, הוחלט על העלאת הכוננות והדריכות ולתגבר את גזרת אוגדה 91, הגובלת בלבנון. חיזבאללה איימו כי נקמה עוד תגיע, אך כל הניסיונות לפגוע בלוחם צה"ל או אזרח ישראלי ב-100 הימים האחרונים - כשלו.
"נכנסנו להיערכות מבצעית תחת התרעה, ועברנו משגרה לחירום על פי תוכניות שהכנו מבעוד מועד", פותח קצין האג"ם בחטיבה 769, רס"ן ברק ברושי, בסקירה על המצב הנוכחי: "כחלק מזה, העצמנו את שגרת התרגולים של הכוחות בגזרה, וצברנו כוחות תגבור וסד"כ נוסף".
מאז תחילת הכוננות, מתאר רס"ן ברושי, נרשמו שני אירועים משמעותיים בגזרה. "ב-27 ביולי, חוליית מחבלים שהגיעה משטח לבנון עולה בתנועה מבצעית לעבר אחד המוצבים שלנו בהר דב", הוא מחזיר אותי אל ההתרחשות, "אנחנו אוחזים אותם בתצפית מאור ראשון, וברגע שהם חוצים במספר מטרים, פותחים לעברם באש ומשבשים את ניסיון הפיגוע שלהם. הברחנו אותם חזרה ללבנון, תוך שהם משאירים בשטחנו נשק וציוד אחר שאנחנו מוצאים בסריקות לאחר האירוע".
במקרה נוסף, ב-25 באוגוסט, מתבצע ירי כושל לעבר כוח צה"ל שפועל בסמוך לקיבוץ במנרה. כוחות האמונים על הפעלת האש מגיבים מיד בירי ארטילרי מסיבי לשטח לבנון, ובהמשך תוקפים שתי עמדות של האגודה הפיקטיבית ״ירוק ללא גבולות״, המשרתות את ארגון הטרור חיזבאללה.
"הכוננות הזו מתרחשת כשנה לאחר 'בין המצרים'. מאז, הופקו לקחים רבים, ומטה החטיבה למד מהאירוע", מעיד רס"ן ברושי, "גם עכשיו, אנחנו כל הזמן יורדים לעומק הפרטים, משתפים תובנות מבצעיות עם המפקדים, ועושים הערכות מצב באופן יום יומי, על בסיס התצפיות והמידע המודיעיני המוזרם אלינו ללא הפסקה. אנחנו מבינים שנדרש מאיתנו להמשיך בהיערכות מבצעית, אל מול כוונות האויב לפגוע בכוחות צה"ל".
"הלוחמים והמפקדים בשטח כל הזמן דרוכים, שומרים על כשירות, ומבצעים את תפקידם בצורה באמת איכותית, עם מוטיבציה חזקה", הוא משתף בגאווה על בסיס ביקורים תדירים שלו במוצבים, "כמובן שהקשר ההדוק בין הכוחות שמבצעים תעסוקה מבצעית לבין המטה של האוגדה והחטיבות, הוא מרכיב הכרחי לניצחון. הלוחמים עומדים על משימת ההגנה, אוספים מודיעין, וערוכים לסכל כל ניסיון פיגוע מצד האויב בכל רגע נתון. כן, גם בסופ"ש".
לדבריו מצטרף מ"פ בגדוד ההנדסה 605, התופס עם הפלוגה שלו קו במוצב ראש הנקרה: "נכנסנו לקו בעקבות ההתרעה לפני חודש. בשבועיים הראשונים חיינו לגמרי בשטח. זו מציאות שהיא לא רגילה. אין יום שאנחנו לא מבצעים תדריך בוקר ולומדים את הגזרה לאורכה".
"עכשיו, אחרי שהקמנו את המוצב, אנחנו שומרים על כשירות, מתרגלים מטווחים, עושים פעילות גופנית אינטנסיבית מדי יום, ובעיקר מבצעים המון פטרולים ומארבים", הוא מספר, "ממש יוצא לנו לראות את כוחות האויב על הגדר. אנחנו יודעים לזהות את האנשים האלה, ועושים הכול כדי להיות מוכנים למפגש אמיתי".
אחד הדברים החשובים בהתרעה הזו, כפי שמסביר קצין הקשר החטיבתי ב-769, סרן דניאל ששון, הוא התקינות של מערכות הקשר השונות: "התפקיד שלנו נע כרגע מתפעול הקשר הטקטי - השו״ב והמכשיר האישי של המפקד, ועד הקמת חמ"לים ותשתיות פו"ש (פיקוד ושליטה) ליחידות במוצבים, ופלטפורמות תקשוביות לכוחות שפועלים בגזרה".
"הכלים שאנחנו מספקים הם חיוניים כדי לשמור על הכשירות, ותומכים את הקצה המבצעי. אנחנו נלחמים פה על כל תקלה ותקלה, ודואגים לא להשאיר אף קצה פתוח", הוא מצהיר.
הגזרה כבר רגילה להפעיל ארטילריה, טנקים וכוחות חי"ר שתופסים את המוצבים שעל הגבול. אבל לא רק לחזית המבצעית יש תפקיד חשוב בכוננות. קצין האג"ם, רס"ן ברושי, מדגיש: "מהיום הראשון, חמ"ל החטיבה הפך להיות מרכז העצבים, וכולם נשענים על הדיווחים שלו ומקיימים בעקבותיהם את הערכות המצב".
לאחרונה אפילו התקיים שיפוץ בחמ"ל אג"ם 769, במסגרתו סידרו אותו מחדש ושדרגו את כל המערכות בו - תוך 48 שעות: "התפקיד שלנו לא מתחיל ונגמר באירוע ספציפי - הוא חי ובועט כל הזמן. תמיד יש התרחשויות בגזרה, והיינו זקוקים לחלל עבודה שמשפר את התפקוד המבצעי בחירום".
גם בחמ"ל התצפיות, הפלורסנט לא נכבה לרגע. "המשימה של התצפיתניות היא לאתר את פעילות האויב ולהצביע על שינויים בהתנהלותו - גם על אלו הכי קטנים", מצטרפת לשיחה סרן שרון קרוגמן, מ"פ תצפיות בגדוד האיסוף 869 שבגזרה, ומסבירה לי על העבודה של החיילות שלה: "אנחנו לוקחות חלק משמעותי גם בתקיפה של מטרות. כך, למשל, כשצה"ל הפציץ עמדות חיזבאללה בלבנון, אנחנו עקבנו אחרי התקיפות בזמן אמת, וראינו שהכול מתבצע בדיוק כמו שצריך".
גדוד 869 תיגבר גם את פעילות לוחמי האיסוף שלהם, שנמצאים בעמדות מיוחדות סמוך לגבול לבנון, ואחראים על איסוף מידע על האויב באמצעים שונים.
"אפילו שהן עושות יותר משמרות ויוצאות פחות הביתה בעקבות המצב, הן מבינות את התכלית ואת המשמעות של התפקיד שלהן - גם כשהן מזהות משהו קטן, הן יודעות שהן תורמות למשימת ההגנה", המ"פ מאירה את עיניי.
אז אחרי שענינו על כל השאלות שאולי עלו בראשכם בעקבות המצב המורכב בגזרה, הגיע הרגע לדבר על הסיבה האמיתית שבגללה כוחותינו ישנים במוצבים על הגבול - ההגנה על האזרחים, ובפרט תושבי הצפון. רס"ן אמיר מולא, קצין ההגמ"ר בחטיבה 300, מבהיר: "הפעילות הצבאית בשטח קרובה פיזית ליישובים, מה שעלול ליצור חיכוך".
לדבריו, זו הסיבה שהקשר החזק עם האזרחים הוא כה חשוב: "אנחנו מסייעים במשימת ההגנה בהתרעה על ידי הפעלה של הרבש"צים וכיתות הכוננות, ומבודדים את המרחב בעל הצורך, דרך חסימת צירים מסוכנים שחשופים לאויב. בזמן אירוע, אנחנו צריכים לפנות חקלאים ומטיילים בקרבת הגבול, ולסייע בהכוונת כוחות ההצלה והכיבוי".
"100 הימים האחרונים", הוא ממשיך, "מסמלים בשבילי את הקשר של הצבא עם הישובים בצפון, שנעשה כל כך הדוק במיוחד בתקופה הזו. זה מעיד על החוסן של העורף שלנו, ועל העוצמה בה הם בוטחים בכוחות שפועלים פה".
ועל אף שבחודש האחרון לא היה אירוע נקודתי חריג עם חיזבאללה - אוגדה 91 ממשיכה להיערך לתקופה ממושכת בצל ההתרעה. "אנחנו לא יורדים מהכוננות", מצהיר קצין האג"ם ומסכם, "ההחלטה אם לשחרר את הכוחות להתרעננות או לתגבר את השטח, מתבססת על הערכות המצב השוטפות שאנחנו מקיימים. אנחנו כל הזמן משפרים את התהליכים בגזרה, שומרים על המתח המבצעי, מתוך הבנה שכשירות ומוכנות - הם ערכים עליונים".
