פתחנו את דלת חמ״ל הסמב״ציות על גבול לבנון ב-1 בלילה - וזה מה שגילינו

להיכנס אל תוך חמ״ל בשומרה, בו הסמב"ציות מתכללות את גזרת לבנון, היה כמו לעבור לעולם מקביל ומהיר יותר. הרבה יותר. אפשר לתאר את זה ככה: אם החיים שלכם מתנהלים לרוב ב-50 קמ"ש ומקסימום שיחות הטלפון שתקבלו בשעה הוא 8, אז שם - הכול מוכפל ב-20.  

כמובן שאת הנייד השארתי בחוץ, ובפנים היו כמה בנות, ישובות אל מול מחשבי משואה, והרבה פתקונים ורודים זוהרים מודבקים עליהם - ככה זה כשאין לך פתקים באייפון. תפסתי את החמ״ל בזמן רגוע. הן דיברו על הענקת דרגת הרב"ט מחר לאחת הסמב"ציות. 

"מה, גם להענקת רב"ט מכינים כתר? זה לא רק בפז"מולדת?", הסתקרנתי. "מכינים פה כתרים לכל דבר", הן צוחקות. בהמשך, כשרצף של שיחות טלפון מציף את החמ"ל, הסמב"ציות מסבירות לי שזה נחשב ערב די רגיל: "אנחנו ממש לא מתרגשות מהדברים הקטנים האלה. בסוף, אנחנו חטיבה מבצעית".

23 חיילות מאיישות את החמ"ל, שנמצא במפקדת חטיבה 300 סמוך לגבול המערבי עם לבנון. תפקידן הוא למעשה לתכלל את כל הפעילויות של כלל הכוחות בגזרה, ובזמן אירוע, הן הגוף שמחבר בין הגורמים השונים בשטח, מסנכרן בין המידע שמוזרם מהתצפיות, המודיעין והאיסוף הקרבי, ומעביר את ההוראות מהדרג הפיקודי העליון של החטיבה - לכוחות בקצה. 

הן עושות משמרות של 12 שעות - כאשר שבוע אחד הן במשמרות לילה, ושבוע לאחר מכן במשמרות בוקר. "בהתחלה זה מאוד קשה להחליף בכל שבוע את השעות, אבל אחרי כמה זמן הגוף מתרגל", מודה הסמב"צית רב"ט סיון מנדלבאום, תוך כדי שהיא אוכלת את ארוחת הבוקר שלה - ב-01:28 בלילה.

אני מבקשת ממנה לספר על האירוע הכי מוזר שקרה לה במשמרת. "לפני בערך חצי שנה היה חשש לחדירה, ובסוף הסתבר שהנגיעה בגדר הייתה מגללים של נשר שבדיוק עף מעל", מספרת סיון בחיוך, "זה היה רגע כזה של צחוק ואפילו הקצינות צחקו, אבל זה רק הוכיח לנו כמה האינדיקטורים על הגבול מדויקים".

אני יוצאת מחמ"ל האג"ם, ותופסת אותי הקמב"צית, סגן לירן - שתחתיה קצינות החמ״ל, והן המפקדות של החיילות. היא מובילה אותי לחמ"ל מפקד החטיבה, שנמצא בחלל נפרד. "כשיש אירוע, הסמב"ציות הן החיילות היחידות שיושבות פה, וממש מולן יושב המח"ט וקצין האג"ם", סגן לירן מצביעה על הכיסאות הריקים, "אחת מאזינה לקשר, שנייה על המשואה ושלישית על מחשב נוסף ומריצה לו"ז מתגלגל של כל מה שקורה. אי אפשר לתפקד בלעדיהן במבצעי, חד וחלק".

כל אירוע בגזרת לבנון, בדרך כלל מתחיל בהכרזה של הסמב"ציות, בעקבות מידע שהן מקבלות ממוקדי האיסוף השונים. "אם יש למשל חשש לחדירה, הן אלה שמקפיצות את כל הגורמים לשטח ובודקות שכולם ערניים. זה יכול לקרות גם ב-4 בבוקר. אם הסמב"צית לא תדייק בדיווח על מספר האנשים שחצו את הגדר - האירוע יתפרק".

בהמשך, הן מגבשות תמונת מצב, שלפיה המח"ט נותן הנחיות, אבל התפקיד שלהן לא נגמר כאן - עליהן גם לוודא שכל הכוחות בשטח מכירים את האירוע ופועלים בדיוק לפי הדרישות. הן ממש מכווינות אותם לאן להגיע. "זה כולל המון שיחות טלפון והמון מרדפים בקשר", מספרת הקמב"צית, תוך כדי שהיא סוגרת קצוות אחרונים יחד עם הקצינת חמ״ל, לקראת אירוע שמתרחש מחר.

כמובן שכשמתקיימת החלפת תע"ם בגזרה, הבנות לומדות לעומק על הכוחות ובאיזה מוצב כל פלוגה תופסת קו. "הן גם זוכרות את מספרי הטלפון של המפקדים בעל פה. זה תחביב שלהן, כי כשמתקשרים אליהן, כתוב רק את המספר - בלי שם או תפקיד, אז הן כבר זוכרות". 

הטלפון מצלצל, הקמב"צית עונה כל מיני מספרים, ומנתקת. "כמה שיחות טלפון יש פה ביום?" אני מתעניינת. "וואו... המון. לצורך העניין, יצאתי פעם מישיבה קצרה והיו לי 12 שיחות שלא נענו מ-12 גורמים שונים", היא צוחקת, "אנשים חושבים שאני מסננת אותם בכוונה". 

"זה קשה יותר לעבוד בלילה", מודה סגן לירן, ולפני המשך ההסבר, היא נקטעת כדי לסמן לקצינת חמ"ל משהו שהוא מעבר להבנתי. "איפה היינו?", היא שואלת, "בנושא הלילות", אני מחזירה את קו השיחה. 

"זה אפשרי, זה קורה, וזה שוחק - גם הקצינות עושות משמרות של 12 שעות, אבל זה הכי מספק שיש", היא מחייכת ועוברת לספר על החוויות שלה בחמ"ל לפנות בוקר: "היו לי ימים הזויים, שבהם הלכתי לישון בארבע לפנות בבוקר וקמתי בשבע, והיו ימים שהייתי ערה 48 שעות בגלל אירועים מבצעיים. כמו שאת רואה, גם הסמב"ציות שבמשמרת וגם הקצינות חמ״ל עוד לא הלכו לישון, ואם תסתובבי בבסיס כולם כבר במיטות - אבל זה חלק מהתפקיד". 

"להיות סמב"צית זה מאתגר מאוד, אבל זה גם מאוד משמעותי", מבהירה הקמב"צית, "זה אתגר שהוא משותף לכולן, והן ביחד בזה. הרבה מההווי הוא בזכות החברות שנרקמת ביניהן במשמרות. הן עושות המון דברים ביחד - ארוחות, חגים וכמובן שבכל יום שישי יש קידוש. בתור סמב"צית, אני רק זוכרת כמה רציתי תמיד להיות בחמ"ל".

תופתעו לגלות שביום הגיוס שלה, לירן סירבה תחילה לתפקיד, ואפילו ישנה לילה בבקו"ם. "לא ידעתי מה זה התפקיד הזה. הייתי בטוחה שלהיות סמב"צית זה אומר לפתוח את הש״ג״, היא צוחקת, "ואז, כששובצתי בחמ"ל אפרים והתחלתי את הסדיר, הבנתי כמה אחריות יש לי. הייתי מאוד מורעלת, וכששמעתי בחדשות על אירועים שתפעלתי, זה היה ממלא אותי. לפני שנייה הייתי תלמידה והאחריות הכי גדולה שלי הייתה לסדר את הילקוט - ופתאום אני ילדה בת 18 שמדברת עם מפקד חטיבה ומעבירה לו תמונת מצב". 

"אין חמ"ל שהוא לא מעניין", היא ממשיכה, "בכל גזרה אפשר למצוא משמעות, כי אם היא חסרה - לא היינו שם. תמיד אני אומרת לחיילות שלי: בסוף, אנחנו שומרות על הגבולות. החדות שלהן צריכה להיות אותה החדות של לוחם בקצה". 

"כשאני באה לכאן, אני נכנסת למוד של רצינות ומקצועיות", היא לא מספיקה לסיים את המשפט כי מצלצל הטלפון, כבר בפעם החמישית. "יופי, ניתקו, מצוין", היא צוחקת וממשיכה את המשפט: "תמיד יש את הרצון הזה שהכול יתנהל בצורה מושלמת. עוד יותר כשיש אירוע. אז - בכלל יש אדרנלין מטורף". 

קצינת החמ"ל נכנסת לחדר עם ברכת 'לילה טוב', וזה סימן שהגיע הזמן שלה לצאת אל העולם האמיתי, ולנוח. בבוקר, יגיע תורן של הסמב"ציות לעבור ל'מצב לילה', ולהתחיל בחצות למחרת עוד משמרת חשובה על גבול לבנון. "מי שהגיעה לתפקיד הזה צריכה לחייך ולומר תודה, כי היא הולכת לעבור חוויה מטורפת, לצאת הרבה יותר בוגרת, וללכת בדרך מאוד מיוחדת", משוכנעת סגן לירן.

בדרך החוצה, אני חייבת לשאול את סיון כמה דברים היא מסוגלת לעשות במקביל. "אני עונה לטלפון, ממלאת טבלה על מצב הכוחות, ובו זמנית כותבת הערות על פתק", היא מציינת בגאווה שרק סמב"צית תבין. "תמיד היה לי את הסדר במחברות, אבל כן הייתי קצת מבולגנת. פה - זה פשוט לא אפשרי".

"אני ממש נהנית", היא משתפת אותי רגע לפני שאנחנו נפרדות לשלום, "בהתחלה לא באמת ידעתי כלום על התפקיד, ואז הבנתי שהוא פשוט מתאים לי בול. הפכתי להיות בן אדם מאוד מאוזן, ואני מרגישה את התרומה שלי בכל יום".