סמ"ר אורי בן טוב

כבר מהרגע הראשון של השיחה, לא יכולתי שלא לשים לב לקשר היחודי של סמ"ר אורי בן טוב, ע. קצין הגמ"ר בחטיבה 300 שבפיקוד הצפון, לגזרת החטיבה. ולא, לא רק בגלל שזו מהות תפקידה - אלא בשל ההיסטוריה הארוכה שלה איתה.   

היום היא מתגוררת בחוסן, אך עוד לפני כן, כשהייתה בת 9, התגוררה במעונה, שגם כן נמצאת בגזרת החטיבה. "גרנו שם במלחמת לבנון השנייה, והיו טילים שנפלו ממש כמה בתים ליד הבית שלי. זו חוויה שלימדה אותי הרבה - ראיתי כמה הצבא שלנו חזק, ושאם אנחנו לא נילחם למען המדינה, אז אף אחד אחר לא יעשה את זה. אלה מחשבות שפיתחתי בדיעבד עם השנים, אבל כבר בגיל הזה התגבשה אצלי הבנה מסוימת של המציאות המורכבת", היא משתפת.

השנים עברו ואורי התגייסה בנוב' 16 להיות תצפיתנית, סיימה את הקורס בהצטיינות, ושירתה כ-8 חודשים בגדוד 636 בגזרת הבקעה. לאחר מכן, מונתה למפקדת חמ"ל מבצעים של סמב"ציות. "עשיתי תפקיד של קצינה בזמן הסדיר", היא מתגאה.

אז איך בעצם הגיעה משירות בפיקוד המרכז, לגזרה הצפונית? אורי מספרת כי הרגע בו הכול השתנה עבורה היה דווקא אחרי השחרור, בעת ביקור ביישוב שלומי, אצל חברה, בזמן שזו מרחה לה לק ג'ל: "באותה תקופה התנדבתי בעמותה המשלבת נוער בסיכון וצרכים מיוחדים, עבדתי קצת ואפילו טיילתי בארה"ב - אבל הייתה לי תחושה שלא נתתי מעצמי מספיק לצבא, ושיכולתי לתרום עוד. אני והחברה דיברנו - ופתאום היא סיפרה לי שהיא מכירה את קצין ההגמ"ר בחטיבה 300, ושהוא בדיוק מחפש נגדת שתעשה תפקיד של קצינה".

"באותו הזמן אפילו לא ידעתי מה זה הגמ"ר", היא צוחקת, לאור העובדה שכיום היא מכירה את התפקיד יותר טוב מכל אחד אחר, "היא הסבירה לי שהוא אחראי על הגנה על המרחב, וישר התלהבתי מהתפקיד - כי אני הרי מכירה את כל הגזרה, הכבישים והצירים בעל פה".

"תוך כדי מריחת הלק, חברה שלי התקשרה לקצין ובישרה לו שמצאה מישהי שיכולה להתאים בול לתפקיד", היא משחזרת, "אחרי כמה ימים כבר הגעתי לראיון, והוא מאוד התרשם מכל הידע שצברתי בתור מפקדת חמ"ל, ובסוף התקבלתי לתפקיד". 

אורי אומנם התחילה כמילואימניקית, אך כעבור שלושה חודשים הצליחה להיכנס לקבע: "נסעתי לבקו"ם, חתמתי על מאות טפסים, ובעיקרון חזרתי לצבא אחרי שנה שלמה של אזרחות. זה משהו שנורא קשה לעשות וצריך להילחם כדי להשיג".

"במסגרת הכוננות האחרונה, אני מתעסקת בקשר מול הרבש"צים וכיתות הכוננות של הישובים, דואגת למעבר חלק בין שגרה לחירום, למחסני הנשק ביישובים ולחמ"לים, ולקשר בין כולם לבין הגדודים שתופסים קו. עוד לא קרה אירוע בגזרה שלנו מאז ההתחממות, אבל אנחנו מוכנים חד משמעית לתגובה מצד חיזבאללה, ומציבים חסמים לכלי רכב על הצירים שיש עליהם איום". 

היא מעידה שזה התפקיד הכי מספק שיכלה לאחל לעצמה. "אני מאוד קרובה פיזית לבית האמיתי שלי, אבל זה לא אומר שהחטיבה היא לא בית שני לכל דבר", אורי מסכמת, "הגזרה הזו מדהימה ביופיה בעיניי - גם בבסיס וגם בבית יש לי נוף עוצר נשימה. אנחנו חיים בגן עדן, וכדי שהוא יישמר לתושבים - אנחנו חייבים להגן עליו". 

רס״ן נועם דיין

גם רס"ן נועם דיין, המתגורר בקיבוץ איילון בגזרת חטמ"ר 300, מגן על הבית שלו כל יום, ב-50 ימים האחרונים. הוא הקרפ"ח (קצין הרפואה החטיבתי) במילואים של החטיבה - וכעת נמצא שם יותר מאי פעם, בעקבות הכוננות המבצעית. 

הקרפ"ח אחראי על כל כוחות הרפואה בחטיבה, ועל הפעלתם בשגרה ובחירום: "אני מקפיץ את האמבולנסים (טנ"צים) ואת התאג"ד של הגדודים בזמן אירוע. אני מתחלק במשמרות עם הקרפ"חית בסדיר, כדי להוריד מעט מהעומס בתקופה הזו". 

"אני צפוני מלידה, אז מעבר לכך שאני מכיר את הגזרה ה'אזרחית' כמו את כף היד, עכשיו אני גם מכיר מצוין את הגזרה ה'מבצעית', כלומר את הצירים והכבישים. זה לגמרי יתרון - כי לא משתמשים פה בוויז", הוא מחייך.

רס"ן דיין לקח חלק במגן צפוני ובאירוע 'בין המצרים' לפני כשנה. "הירי לכיוון אביבים קרה בדיוק כשבאתי לצאת הביתה, ביום ההולדת של הבת שלי וביומה הראשון בגן", הוא משתף.

 

"גם באירוע האחרון ביולי, כשסוכל ניסיון החדירה להר דוב בחטיבה 769, פספסתי את יום ההולדת של הבן שלי", הוא משתף אותי בצער, אבל מיד מוסיף באופטימיות: "אני מאמין שאני אוכל להגיע ליום ההולדת הבא במשפחה. אבל גם אם לא  - אני יודע שהסיבה לכך חשובה יותר מהכול". 

"באותו היום", הוא חוזר לסיכול ניסיון החדירה, "הכנו את כל הכוחות מחשש שהמתיחות תגדל גם באזור חטמ"ר 300. במזל, לא היו פה אירועים, אבל אנחנו עדיין שומרים על כוננות אוגדתית גבוהה, ומוכנים לכל תרחיש". 

"זה מרגיש טוב מאוד לשמור על הבית", הוא מדגיש בגאווה, "במיוחד בתקופה הנוכחית, בה אני רואה את ילדיי בתדירות רחוקה יותר, אני יודע שאני שומר על השקט בבית שלי ושל השכנים שלי. אני גר כל כך קרוב למוצב, שגם כשאני לא במילואים, הוא שם כדי להזכיר לי את חשיבות התפקיד. זה אף פעם לא מופרד - בתקופות שאני יורד מהמדים, חלק ממני תמיד עם הצבא". 

רב"ט אנסטסיה קרמסול

ארץ מולדתה של רב"ט אנסטסיה קרמסול היא אומנם אוקראינה, אבל היא לא פחות מחוברת רגשית למקום מגוריה הנוכחי - נהריה, הנמצאת בגזרת חטיבה 300.

אנסטסיה עלתה בשנת 2016, במטרה שבכלל לא הייתה קשורה לצבא: היא רצתה ללמוד רפואה ברמה גבוהה. אבל לפני כן, התגייסה לטירונות ייעודית למקצועות טכנולוגיה ואחזקה. בסופה, היא שובצה ביחידת 'קומץ' של חטמ"ר 300, שתפקידה לתקן ולתחזק את גדר הגבול. 

"יש לי המון חברים בעיר שלי ובסביבת הצפון", היא מעידה, "אני נורא אוהבת את נהריה ואת השקט בה, בניגוד לרעש וההמולה של הרצליה, בה גרתי לפני כן. הבנתי שהמגורים פה מתאימים לי - אני אדם רגוע". 

"אני מרגישה שאני מגנה על הבית שלי - בדרך הכי אמיתית שאפשר", אנסטסיה מצהירה, "אני גאה להיות חלק מהחיילות המתחזקות את הגדר ומגנות על הגבולות שלנו".

בעיניה של אנסטסיה, החטיבה היא כמו הבית השני שלה: "טוב לי מאוד גם בבית וגם בבסיס, ולפעמים קשה לעשות את ההפרדה בין השניים, כי הם במרחק חצי שעה אחד מהשני".  

כזכור, המטרה שלה הייתה ללמוד רפואה בארץ, אולם לקראת סיום השיחה, היא משתפת אותי בהתלבטות - היא שוקלת לחתום עוד שנת קבע, ולדחות את הלימודים: "אני מרגישה שאני רוצה לתרום עוד למדינה, אני לא מוכנה עדיין לעזוב את הצבא".  

רב"ט ירין יצחקי

רב"ט ירין יצחקי, לוחם בגדוד 603, מגיע על תקן "אורח" לגזרה, ואחרי התע"ם הנוכחי ימשיך לאימון. אבל לקו הזה, יש משמעות מיוחדת בשבילו - ולא רק כי הוא הראשון במסגרת השירות שלו. 

"המשפחה שלי גרה בדובב, יישוב קרוב לכאן, עוד מימי מלחמת לבנון הראשונה", הוא משחזר, "אני זוכר שבלבנון השנייה נפלו פצמ"רים לא רחוק מהבתים שלנו. אלו היו ימים קשים בשבילי".

"אני מכיר את הגזרה טוב מאוד, בתור ילד הייתי מטייל פה באזור ונוסע על טרקטור קרוב לגדר - זה ממש הבית שלי", הוא מספר, "במסגרת התפקיד מקפיצים אותנו למקומות שהייתי רואה מרחוק בתור נער, זאת חוויה מיוחדת". 

"הולך לי טוב בתור לוחם, לא קשה לי כל כך. גם תמיד כיף שאחרי סגירה של 21 ימים בבסיס, אבא בא ואוסף אותך מרוב שהבית קרוב", הוא מחייך. 

בשל הגברת הכוננות, הלוחמים בחטיבה ישנים בתקופה האחרונה בשטח יותר מתמיד. "ברור שזה קשה, ואנחנו סוגרים פה תקופות ארוכות", הוא משתף בכנות, "אבל אנחנו מתמודדים עם המצב וממשיכים להגן על הגזרה - לא משנה מה".