המילואימניקים של חטיבה 205 חזרו להתאמן, ואנחנו הצטרפנו אליהם. הצצה

בתור חיילים בסדיר, האימון הוא לבנה שגרתית בשירות - אתם נמצאים בבסיס, המפקד מודיע לכם שיש תרגיל  - ומכאן אתם נערכים אליו. אבל מה קורה כשאתם אנשי מילואים, באזרחות, ופתאום נקראים להתאמן? ובכן, זה גם אירוע שאליו המילואימניקים מורגלים, אבל כשנגיף הקורונה פרץ לראשונה לחיינו במרץ האחרון, הוחלט בין היתר על ביטול אימוני המילואים. 

ועכשיו, לאחר כשלושה חודשים בהם חטיבות המילואים הורידו הילוך, הן חוזרות - ובכול הכוח. "זו לבנת האימון הראשונה שאנחנו עושים כחטיבה במבנה הנוכחי, והראשונה למעשה בצה"ל מאז ההנחיות החדשות. ראינו על הגרף שעומד לפנינו בוחן רף פצ"ן, וניצלנו את ההזדמנות כדי להתכונן אליו בצורה הטובה ביותר", פותח מח"ט 205, אל"ם עידן מורג, "ישבנו המג"דים, הסמח"ט, ואנשי המילואים יחד עם המטה הסדיר, וקיבלנו החלטה להרחיב את האימון: במקום סד"כ יחסית קטן, זימנו את כולם מקצה לקצה. זה דרש את ההירתמות של פיקוד הצפון, קצין שריון ראשי, ומחלקת האימונים בזרוע היבשה".

"בתוך חודש וחצי בנינו את האימון", מציין המח"ט בהתרגשות, ומסביר כי לרוב מתארגנים לאירוע בסדר גודל כזה במשך שלושה חודשים: "הבנו שזו הזדמנות שאסור לפספס - ולכן התחלנו לרוץ על הדברים, בפעילות מאוד מאומצת. כולם נרתמו בצורה מדהימה".

האימון ארך שבועיים וחולק לפי פלוגות. הוא נועד לשמירה על כשירות הצוות והמחלקה, בדגש על מתאר לבנוני, וכלל גם אימון מפקדים. "הם תרגלו פינוי פצועים, פריסת זחל, טכניקות מוכוונות חזית, והפעלת אש בכל אמל״ח של הטנק", מתאר המח"ט, "לקחנו אותם לשטח הררי ברמת הגולן, שהיה מאתגר בעיקר לנהגים. זה אירוע ייחודי, כי הרוח של המפקדים דחפה להתאמן בלילה ולהקשות עד הקצה, אז גם תוואי השטח היה סגור בהתאם".

האימון, כך אומר אל"ם מורג, היה מוצלח, אבל הדבר שבעיקר שימח אותו, היה המסירות מצד הלוחמים במיל': "בצבא תהו מה יהיה עם אנשי המילואים בעקבות הקורונה והאתגרים הכלכליים שנוספו. נכון שזה קשה, אנחנו לא חיים בנתק, אבל הם עבדו כמעט כמו חטיבה סדירה. כמעט 100% התייצבו - זו הוכחה מוצקה לרוח המיוחדת של החטיבה הזו. הסיסמה שלנו מוכיחה את עצמה - אגרוף הברזל, הרוח מפלדה".

"תוך כדי האימון", מעיד המח"ט, "התחושות של הלוחמים היו בשמיים. התחושה של המסוגלות והכשירות שנבנתה, היא מאוד גבוהה. בזמן קצר ובאימון ממוקד, הם מגיעים בשני בבוקר ולא יורדים מהטנק. הם מבינים שהם לא הגיעו סתם, וראו שזה אימון רציני שמהווה חלק מרכזי בכשירות שלהם למלחמה".

כמובן שלאור המציאות החדשה, האימון היה נראה שונה ומותאם להנחיות - הלוחמים ישנו שניים באוהל במקום ארבעה והקפידו על היגיינה אישית. "האתגר האמיתי", מוסיף אל"ם מורג, "הוא לא בעת האימון, כי הצבא יודע לספק את מה שצריך כדי להתאמן בבטחה - האתגר האמיתי הוא להביא את הכוחות מלכתחילה. החיילים הוכיחו לנו שאפשר לסמוך עליהם". 

"שמירת כשירות היא חשובה תמיד", קובע המח"ט וממשיך: "אנחנו מבינים שיפעילו אותנו במידת הצורך, ולכן אנחנו מתאמנים. התרגיל יוצר גם את המקצוע, וגם את הלכידות - אנשי מילואים צריכים להיפגש פעם בשנתיים לפחות ולבנות את היחידות. היה לנו חשוב לערוך את המפגש הזה בעיקר ברמה המקצועית".

האימון אף העלה מסקנות חשובות: "יש לנו במה להשתפר, ואנחנו נמשיך להתאמן בכל הכוח. תמיד יש דברים נוספים שאפשר לעשות, אבל האנשים ביום פקודה - יגיעו. הם סומכים על המפקדים שלהם, והכשירות הבסיסית שנדרשת למלחמה בלבנון נמצאת".

"המסקנה הנוספת, היא שניצול ההזדמנות הזה היה משמעותי מאוד", מסכם המח"ט בסיפוק, "צריכים להמשיך ולעבות את גרף אימוני המילואים. אין ספק שאפשר להרוויח המון מכל תרגיל כזה".