איך הגיע טייס לחמ"ל תצפיות, ומה עשה המאו"ג בקוקפיט האפאצ'י?

אם הייתם נכנסים לחמ"ל התצפיות באוגדה 210 לפני שבועיים, כנראה שלא הייתם מבינים מה עושים שם קצינים בסרבלי טיסה, ולמה המפקדים בכלל על מסוק בזמן הזה - צופים מלמעלה על אחד התרגילים המורכבים בגזרה.

מחזה כזה באמת לא רואים בכל יום: קצינים בכירים מהאוגדה הגובלת בסוריה, וטייסים מטייסת מסוקי הקרב 190 ("מגע הקסם") שיתפו פעולה, ובמשך 12 שעות "החליפו תפקידים" בשני צירים -  במטרה לבחון את סיוע מערך מסוקי הקרב בתמרון כוחות היבשה. 

בציר הראשון המאו"ג, קצין האג"ם, מפקד מרכז האש והקמ"ן עלו על סרבלי טיסה, ויצאו לחוג במשך שעתיים מעל רמת הגולן במסוק האפאצ'י, לצד טייסים מטייסת 190. 

"המפקדים תרגלו יחד איתם סדר פעולות של תקיפה סדורה מתפרצת במתווה צפוני, מול איומים בגבולות רמת הגולן. כל זה לאור התבססות חיזבאללה ואיראן בגזרה - שאותה אנחנו פועלים כדי לקטוע", מתאר סא"ל ד', מפקד מערך האש (המר"ש) באוגדה 210.

תרגולי התקיפה התקיימו תוך כדי הטיסה, והמאו"ג והקצינים מהאוגדה חוו בעצמם את המסלול שהמסוק עובר בזמן אירוע מבצעי. הם טסו עד חזית רמת הגולן, התמקמו בשמי הגבול בין ישראל לסוריה, ושם תרגלו (תרגול יבש כמובן) את התהליך המלא של תקיפת מטרה - עד הרגע שבו יוצא האמל"ח והיא מושמדת.  

המר"ש מחדד שהטיסה לא התמקדה רק בהבנת הסד"פ של תקיפה אווירית, אלא גם בשיח עם הכוחות בקצה שתופסים קו בגזרה: "בזמן תרחיש מבצעי מתפרץ, יש קשר הדוק בין המ"פ לטייס. בתרגול הזה המאו"ג והקצינים הבינו גם מה חשוב לחזק בתקשורת בין הכלים האוויריים לבין הלוחמים שבקרקע".

"לשבת בתא הטייס ולתרגל תרחיש כל כך משמעותי - זה עולם אחר לגמרי ממה שמוכר להם", מנסה המר"ש להסביר את מהות החיבור בין קציני הקרקע לאוויר, "כשאתה נכנס לנעליים של האחר וחווה באמת את מה שהוא עושה - אתה מרגיש את הפעילות באופן אמיתי ומלא. אחרי הטיסה, המאו"ג אמר לי שזו הייתה אחת החוויות המדהימות שעבר".

בציר השני, הטייסים נכנסו לחמ"לים של אוגדה 210, וראו בעיניהם את אופן תפעול תאי התקיפה, האש והתצפיות. הם גם ישבו עם התצפיתניות, כדי להכיר לעומק איך נראית עבודתן מהקרקע. "הטייסים ממש הבינו איך אנחנו מדברים איתם מתוך מפקדת האוגדה, וכיצד נראית התמונה מהסנסורים במרחב דרך מסכי החמ"ל - פתאום הם מצליחים לחוות את מה שעובר על מי שנמצא פה", המר"ש מסביר.

כדי להעמיק עוד יותר את ההיכרות של מערך המסק"ר עם היכולות של הלוחמים שתופסים קו בגזרה, הכוחות האוויריים נחשפו לכמה מהמערכות שקיימות בקצה המבצעי. סרן ס', טייס אחורי מבצעי בטייסת 190, שהיה ממובילי התרגיל מטעם זרוע האוויר, מספר: "הטייסים הגיעו להר אביטל וראו איך מפעילים את מערכות הנשק של הלוחמים -  זה יצר אמון הדדי בין הצדדים, כי ידענו בדיוק מה קורה בכל מוקד".

"המסק"ר הוא כלי ורסטילי שיודע להיות בכל מקום, ולבצע את המשימה בזמן הקצר ביותר. בקוקפיט יושב אדם שיודע לקבל החלטות מבוססות, ולהבין את תמונת הקרב השלמה - והיום הזה רק הדגיש את זה יותר", מציין סרן ס'. 

יש יתרונות רבים לכך שכלל הגופים יודעים בדיוק מה עושה כל צד בזמן אירוע מבצעי - הכוחות מרוויחים זמני חשיפה קצרים יותר לאיומים אוויריים וקרקעיים, וגם מכירים את אופי המטרות בצורה מעמיקה יותר. "הטייס במסוק הקרב צריך להיות בטוח שהכוחות בקרקע ייסגרו על המטרה הנכונה, והמפקדים והתצפיות צריכים לסמוך על כך שהמסק"ר יצליח לפגוע בה ולהשמיד אותה", מתאר סרן ס'.  

כך למשל, במסק"ר קיימת מערכת שיודעת לתקשר עם הכוחות בקצה, ומבטאת באופן מוחלט את החיבור בין שני הצדדים - באמצעותה, הכוחות בקרקע יכולים לשלוח מסרים ומטרות לטייסים שבאוויר, ולתצפיתניות ניתנת היכולת לשדר להם את תמונת התצפית. 

תרגילים מסוג זה מקנים לכוחות הקרקעיים את הידיעה שכאשר יצטרכו - מערך המסק"ר יספק עבורם כוח אש קטלני. "בסופו של דבר, המהות שלנו היא לסייע לתמרון במלחמה", סרן ס' מתמצת.

210 היא גזרה שהפעילות בה ענפה ביותר - בעולמות הגלויים, וגם באלו שלא - והעובדה הזו דורשת תורות ושיטות עבודה שונות, חדשניות ויצירתיות. 

"זה אימון פורץ דרך. החיבור בין זרוע האוויר ל-210 מבוסס על רמה מקצועית ובין-אישית גבוהה, ומוביל לפעילות משותפת משמעותית וחזקה במיוחד. מגיע המון קרדיט למפקד הטייסת ולאנשיו. יחד, אנחנו מוכיחים שהשלם גדול מסך חלקיו - האינטגרציה הזו באמת יוצרת שילוביות מנצחת", מצהיר סא"ל ד'.

"כאיש תותחנים, אני חי את עולמות האש, אבל אנשי היבשה והאוויר לרוב גדלים בחממה משלהם", מסכם המר"ש את מטרת התרגיל - שבעיניו, לגמרי הושגה - "באירוע הזה, כל אחד למד את התפקיד של השני והבין את היעוד שלו. אי אפשר לנצח בצורה תיאורטית - חייבים לעשות את הדברים בידיים, ולחוות אותם דרך הרגליים".