מה עושים כשאיום חם גולש למקום הכי קר?

בשיא החורף, אתר החרמון מסוגל לארח עשרת אלפים ישראלים שנהנים וגולשים בשלג. זו אומנם לא סיטואציה שתואמת את המציאות הנוכחית, אבל היא בהחלט לא מופרכת בימים כתיקונם. אבל מה קורה אם בבוקר חורפי אחד, כשהאתר מלא במבקרים - שלעיתים גם נסעו מאילת עד הנקודה הכי צפונית בארץ, רק כדי לראות פתיתים לבנים - נשמעת התרעה על ניסיון פיגוע מכיוון סוריה או לבנון?

מוצבים רבים סובבים את הר החרמון, שמתנשא בחלקו הישראלי לגובה של 2,236 מטרים מעל פני הים - ולוחמי סוללת "גרניט" בגדוד 405 של חטיבת התותחנים 282, שתופסים את קו החרמון כבר חודשיים, מאיישים שלושה מתוכם. 

רגע לפני שעברנו לדבר על תרחיש הפיגוע שתרגלו בשבוע שעבר, סרן עומר מנקס, המסו"ל, סיפר לי על משימת ההגנה המאתגרת: "הטופוגרפיה בגזרה מקשה על תנועת רכבים. יש נקודות גבוהות ונקודות נמוכות, כלומר הקרקע לא מישורית - אז כשיש מיקום שנמצא 500 מטר קו אווירי ממני, בעליות וירידות זה הופך לקילומטר".

"אנחנו מוקפים באויבים", הוא ממשיך, "הלוחמים שלי מאיישים עמדות, מתצפתים ומסתכלים, שומרים על הגבול שלנו ומבצעים פעילות יזומה כדי להפוך את ההגנה למשהו לא צפוי - לא לייצר דפוס פעולה קבוע שיאפשר להם ללמוד עלינו. יש שבועות שאנחנו מזהים בהם יותר פעילות אויב, ויש שבועות יותר רגועים. אבל זה האתגר, לשמור על דריכות - לא תמיד הלוחם בקצה מבין עד כמה הוא משמעותי כשהוא בעמדה".

בארבעה בינואר התעוררו לוחמי הסוללה לתרגל תרחיש פינוי אתר החרמון בעקבות סכנה ביטחונית ממשית.

"חטיבה 474 (חטיבת הגולן והחרמון) ניהלה תרחיש שבו האתר מלא באנשים, ואנחנו צריכים לפנות את כולם בשל ניסיון חדירה אווירי של רחפן נפץ משטח אויב. מצד אחד, אפשר להגיד שאין מצב שזה יקרה, אבל מצד שני, אסור להיות שאננים. זה אפילו יותר מ-'לא שאננים' - אנחנו צריכים להיות דרוכים 7/24", מחדד סרן מנקס את המוכנות הדרושה מהם, לנוכח האיומים בגזרה. 

כלל הכוחות יוצאים מיד מהמוצבים לכיוון האתר כדי לרכז מאמץ בפינוי האזרחים, שדומו על ידי חיילים מהחטיבה. "חלקם גם היו פצועים, והיינו צריכים לפנות אותם ברכבל וברכבי שלג שנוהגים בהם אנשי מילואים, ולהוריד אותם למטה", מתאר המסו"ל, "אני, כמפקד המפלס העליון, הייתי צריך לוודא שלמעלה - איפה שמתחילים מסלולי הסקי - אף אזרח לא נשאר מאחור".

אל הזירה הגיחו במהירות גם אמבולנסים אזרחיים, שתרגלו יחד עם התותחנים את תהליך הורדת הפצועים מההר. אלא שאז, התברר שגם בתחתית האתר, באזור הקופות, יש אירוע רב נפגעים. לוחמי הסוללה הוזעקו כדי לסייע בתפעול המקרה, שנמצא בשטח תחת פיקוד הכוח הגדודי שיושב במוצב "תחתון".

בציר מקביל, הלוחמים בגזרה אליה "חדר" הרחפן, דימו את סדר הפעולות ואת השימוש באמצעים המיוחדים כדי להפיל אותו ולשבש את פעילותו.

זוכרים את המוני האנשים שהתפנו מהאתר בעקבות האיום? בשל ההמולה והלחץ, נולד תרחיש של "תאונה" בין שני כלי רכב אזרחיים שמיהרו לרדת מההר - וגם כאן, לוחמי הסוללה נדרשו להפגין את היכולות שלהם: "פרצנו ציר חלופי ודימינו פינוי מוסק של הפצועים, כדי שהירידה מהחרמון תימשך".

בשעה 13:00 הוכרז על סיום התרגיל וחזרה לשגרה מבצעית, והמפקדים והחובשים הוזמנו לסיכום בראשות מפקד אוגדה 210. סרן מנקס חושף שהם מבצעים תרגילים כאלה בתדירות גבוהה, בעיקר לקראת החורף, אבל שבפעם הזו, הכול היה מקיף מאוד וכלל דימוי מדויק של חבירה לכוחות אזרחיים, כמו אמבולנסים, רבש"צים ורכבי שלג: "התרחיש היה בנוי מתחילתו ועד סופו. הרגשנו שזה אמיתי לגמרי, כי פתאום נאלצנו להתווכח עם 'אזרחים' כדי לגרום להם לרדת מיד מהאתר". 

"נתאמן כמו שנילחם", מבהיר המסו"ל את חשיבות התרגיל - ואכן, כך הוא מספר, בסיכום הפלוגתי חייליו העידו שהם מרגישים מוכנים לתרחיש אמת שכזה, "הלוחמים יצאו מאוד מחוזקים. זה הוכיח לנו שבכל פעם שאנחנו מתרגלים, אנחנו הופכים לטובים יותר". 

"היה לנו שבוע אחד של שלג, ואנחנו עדיין מחכים שיחזור", מספר סרן מנקס בשיחתנו, שהתקיימה לפני שפתיתי שלג נערמו על הקרקע ביום רביעי האחרון, "בלילות קריר, ובימים יש מזג אוויר מעולה ואנשים מטיילים. הקשר עם האזרחים תורם לתחושת השליחות, ומייצר הבנה שאנחנו נמצאים פה בעמדות בשבילם". 

"לא סתם אומרים שהר החרמון הוא העיניים של המדינה - מרגישים את זה", הוא מעיד ממקור ראשון, "אתה רואה את כל ישראל, חצי מסוריה, חצי מלבנון, ומבין את המשמעות המבצעית של תפיסת האתר הזה - וזה מתחזק בכל שנה כשמזכירים את מלחמת יום כיפור. הלוחמים שלנו יודעים שיש חשיבות עצומה למקום בו הם נמצאים".