אחרי 5 שנים - הסיכה המיתולוגית חוזרת

הדקות לפני הסוף היו הקשות ביותר, והאלונקות על כתפיהם של לוחמי יחידת 869 לא הפכו את הקילומטרים האחרונים לפשוטים יותר. מרחוק נשמעו צהלות השמחה של המסיימים ושל אלו שבאו לעודד, ובראשם עמד מפקד היחידה. אליו הצטרפו וצעדו כל מפקדי העבר, עד לזה שפיקד עליה לראשונה, ב-1973, כשהוקמה.

בשבוע שעבר השלימה יחידת האיסוף מסע של 86.9 קילומטרים, כמספרה הסידורי (869). הוא חולק למקטעים ברחבי גזרת לבנון, ואני הצטרפתי בישורת האחרונה. למרות שהוצג לי שאלך אולי קילומטר או שניים, בפועל הלכתי הרבה יותר.

בזמן הצעידה בין כרמי הגפן, בשבילים הצרים ועד לטיפוס האינטנסיבי למחנה, כבר למדתי בעל פה את ההמנונים של הפלוגות השונות. בסופם של שלושה ימים מפרכים, כל היחידה, מהלוחמים ועד הבאק"סיות, טיפסה אל המפקדה - מחנה מתת.

"החלטנו שהעיסוק המרכזי צריך להיות סביב גאוות היחידה", סיפר סא"ל רועי הורוביץ׳, מפקד 869. "בעבר הייתה לנו סיכה, והיא נעלמה מהעולם לפני כחמש שנים. היום, עם השינויים שמתרחשים ביחידה, החלטנו להחזיר עטרה ליושנה".

בעברו, הייתה יחידה 869 גדוד איסוף מטכ"לי, ואז עבר להיות תחת אוגדה 91 פיקוד הצפון. סא״ל הורוביץ משתף: "יש לנו DNA מסוים. חלק מהשינוי שאנחנו עוברים זה לתת חיבור למקום עליו אנחנו מגנים - זה לא משנה כמה טכנולוגיות נוסיף, זה הבסיס שלנו".

על רקע המסע עומד שינוי מהותי שהם עוברים - תהליך ההפיכה ליחידה הרב-מימדית האוגדתית. הם יקלטו אמל"ח חדש, יפתחו יכולות מתקדמות, יעברו הכשרה מעמיקה יותר, ומעכשיו גם יענדו סיכה חדשה-ישנה בגאווה.

"אנחנו רוצים לשפר את האפקטיביות המבצעית של היחידה", מדגיש סא"ל הורוביץ, "יהיו לנו יכולות קטלניות חדשות. האויב משתנה - אז גם אנחנו צריכים להשתנות, ולהיות רלוונטיים בשביל לתת מענה לכל אירועי השח"ם (שגרה חירום ומלחמה)".

"יש לנו משימה קבועה", מסכם סא״ל הורוביץ, "להיות הצופה שלפני המחנה. שיתוף הפעולה ביחידה הוא המתכון האמיתי להצלחה, כל אחד יכול לעשות מה שיותר גדול מאיתנו - ואנחנו מרגישים זכות גדולה לעשות את זה".