אחרי 20 שנה - מנגינת חייו חזרה להישמע. צפו

לפני כשבוע, שיירת אופנועים מלווה בדגלי ישראל נסעה בין חוף אכזיב להרי הגליל המערבי. מתוך הכאב העמוק והגדול ביותר, בחרה משפחה אחת בדרך הנצחה מיוחדת ומאחדת, שטומנת בחובה זיכרון של בן, אח ולוחם. 

 
ריאיון: עלמה סברוב, עריכת תוכן: יובל טל, עריכת וידאו: רומן לירנר, צילום: אביב סמסנוביץ, מיה בן ארוש, עדי כהן, נועה ריפקין, יובל פסח

השנה היא 2003, סוף שבוע, בישוב 'גרנות הגליל' מתקיימת מסיבת יום הולדת. במהלך הלילה, באזור השעה אחת, נכנסים למסיבה אנשים שלא הוזמנו אליה - ובמהרה מתפתחת קטטה.  

סמל רז מור ז"ל, לוחם בגדוד 603 של הנדסה קרבית, שביתו היה סמוך למקום - שמע את הצעקות, ורץ בעקבותיהם במטרה להפריד. כשהגיע, נתקל בילד בן 14 וחצי, אוחז בסכין בידו. הילד איים עליו שאם לא יזוז מהמקום עכשיו - הוא ידקור אותו.

רז ז"ל, הביט מעבר לכתפו של הילד וראה את אחד החברים שלו שרוע על הרצפה. הוא ניסה להתקדם לכיוונו כדי לעזור - ונדקר דקירה אחת בלב. דקירה שהביאה למותו במקום, בן 19 וחצי בלבד. 

אהבתו הגדולה ביותר של רז ז"ל הייתה אופנועי שטח. הוא היה רוכב על האופנוע שלו בכל הזדמנות שהייתה לו - אפילו ביום המקרה. מאז מותו כלי הרכב לא הניע, ונשאר כזיכרון למשפחה.

השנים עברו, ואחיו הצעיר של רז, רס"ר אביחי מור, התגייס בעקבותיו לגדוד ההנדסה הקרבית 603. מתוך רצון להשפיע, הוא התקדם בסולם הדרגות והפך לנגד המשמעת של בא"פ אליקים. שם, פגש את נדב, סגן מפקד הבסיס, שהחליט לקחת על עצמו משימה - להניע מחדש את האופנוע של רז אחרי 20 שנה.

"עברו 20 שנה אמנם, ואומרים שהזמן מרפא את הכאב, אבל זה לא נכון. אנחנו חווים את האזכרות כאילו זו האזכרה הראשונה, כאילו אתמול זה קרה", הוא מספר בכאב, "גם ימי ההולדת שלו מאוד קשים. המשפחה התפרקה".

ביום הזיכרון בשנה שעברה, משפחת מור הוזמנה להרצות בבא"פ אליקים. בהרצאה סיפרה המשפחה על אהבתו של רז לאופנועים ועל האופנוע שלו שנמצא בביתם, ומאז מותו של בנם האהוב - לא הניע. "באותו רגע הבטחתי שאני אעשה הכול בשביל שישפצו את אותו אופנוע", מספר סא"ל נדב דהן, סגן מפקד הבסיס, "ויחזירו אותו לכביש ולמשפחה - בסוף זו גם הייתה בקשתם".

את שיפוץ האופנוע לקחה תחת חסותה עמותת "מצילי מכוניות האספנות הישראל", שתפקידם הוא לשפץ כלי רכב של פצועי, נכי וחללי צה"ל - ולהחזיר למשפחה.

במשך שלושה שבועות עמלה העמותה על השלמת השיפוץ. עם סיום התהליך הובא האופנוע לבא"פ אליקים, ושם, ראה אותו אביחי לראשונה: "זה מדהים", הוא מעיד, "חלום חייו של אחי הגדול ז"ל התגשם אצלי לבסיס. זו נחמה ותקווה ענקית. מבחינתי, סגירת המעגל שלי ושל המשפחה תגיע כשנניע את האופנוע ליד הקבר שלו - והוא ישמע אותו אחרי 20 שנה". 

ואם נחזור להתחלה, אותה שיירת אופנועים אורגנה ע"י משפחת מור וסא"ל נדב דהן לכבוד השקת האופנוע החדש-ישן, זה שהחייה זיכרון מרז ז"ל. בסיום המסע, נאמה יהודית מור, אמו: "אביחי שלנו, תודה שהשקעת את כל הנשמה כדי שנשמע את מנגינת חייו של רז. מסע השכול שלנו שזור בחוטי שמחה, געגוע וכאב אינסופי. רז, אני בטוחה שגם בשמיים ישמעו את מנגינת חייך".