"כל פטרול, תצפית, ומארב - מקשים על חיזבאללה"

מצפון למושב אביבים, על הר בגובה 900 מ' מעל פני הים, מעבר לגדר הגבול, עומד לו כפר מארון א-ראס. על אדמת כפר זה, שעד היום נחשב למעוז מובהק של חיזבאללה, התרחש הקרב הקרקעי הראשון במלחמת לבנון השנייה - הוא סימן את תחילת הפעולה הקרקעית הנקודתית ואת כיבוש כפרי "הקליפה" של אזור דרום לבנון. 

בשבוע השני למלחמה, נשלח אחד מצוותי יחידת 'מגלן' למשימת תצפית על רכס 'שקד', הממוקם מזרחית לכפר. במהלך הלילה הכוח גילה מוצב מבוצר באזור מיוער, השייך לארגון הטרור חיזבאללה - ומכונה "שמורת טבע". לאחר שסרקו את האזור, נתקלו הלוחמים בחוליית מחבלים שפתחה בקרב, שסופו עקוב מדם, בו נהרגו שניים מלוחמי היחידה.

עקב חשש בפיקוד הצפון שלא יצליחו להכריע את הקרב, הוזעקה יחידת 'אגוז' ככוח עזר. הקרב הזה, שהיה הקשה ביותר בתולדות היחידה, בו נהרגו חמישה לוחמים - השאיר חותם בליבם ובנפשם של כל אחד מהמעורבים בו.

אחד ממפקדי הצוות דאז, רס"ן (מיל') עדיאל וויס, לקח חלק פעיל במלחמת לבנון השנייה בכלל ובקרב על מארון א-ראס בפרט - דבר שאפשר לו להכיר את הגזרה הלבנונית משני צידי הגבול.

"אני מכיר את הגזרה כמו כף ידי", הוא מעיד, "אני מכיר אותה מבחוץ - מהצד שעושה פטרולים, מארבים ותצפיות, וגם מבפנים - הכפרים, הבתים, הריחות והצבעים. אלה דברים שנשארים איתי עד היום, גם 17 שנים אחרי הפעם האחרונה שכף רגלי דרכה שם".

"זה היה אחד הקרבות הקשים ביותר", משחזר רס"ן (מיל') וויס, "במהלך ההתקפה על הכפר, נעלם סמ"ר יהונתן סרגיי פוקס וולסיוק ז"ל, שהיה לוחם שלי ולחם איתי בצוות המחלץ. הוא פינה את אחד הפצועים וחזר ללב הקרב כי היה לו חשוב להיות בקדמת הכוח. לא שמנו לב שנכנס מתחת לחומה שקרסה, והוא הוגדר כנעדר עד שחולץ מבין ההריסות 36 שעות לאחר מכן".

"יהונתן ז"ל מהווה עד היום אבן דרך גדולה בחיים שלי", משתף רס"ן (מיל') וויס, "הרצון שלו לחתור, לחזור לראש הכוח, להוביל בכל מחיר, זה בדיוק מה שאני מעביר לחיילים שלי - מחדד לי למה אני עושה את מה שאני עושה, מדוע צה"ל פועל כמו שהוא פועל".

רס"ן (מיל') וויס עוד לא תלה את המדים בארון, וכיום הוא מ"פ בגדוד המילואים 7106. בתקופה האחרונה תפס קו ברכס 'רמים' שבחטמ"ר 769, הצמוד לגבול לבנון. גדר הגבול עוברת באמצע רכס 'רמים', כך שגם בשטחו ישנן מובלעות בהן פועלים כוחות סדירים ומילואים של צה"ל.

במקומות מסוימים, גדר הגבול הפיזית לא צמודה ל"קו הכחול" (קו הגבול הבין-לאומי בין ישראל ללבנון, שנקרא כך משום שבחלקו הגדול הוא מסומן בחביות כחולות), כי ממקמים אותה היכן שהשטח מאפשר מבחינה טופוגרפית. בעקבות כך, נוצר שטח מסוים ה"כלוא" בין הגדר לבין הגבול על המפה - אזור כזה נקרא "מובלעת", ולמרות שנמצא מאחורי הגדר, הוא מהווה חלק לגיטימי ממדינת ישראל.

מנקודות ספציפיות לאורך הקו, ניתן לראות את הכפר מארון א-ראס. הכפר, שמהווה זיכרון כאוב עבור רס"ן (מיל') וויס, בו בזמן דירבן אותו להמשך פעילותו - שמטרתן מימוש ריבונות ישראל עד המטר האחרון. זאת ע"י פטרולים, מארבים ואף פעולות הנדסיות לעיבוי המכשול.

רס"ן (מיל') וויס והגדוד שלו פעלו ללא הפסקה בזירה הצפונית, ורק בשנה האחרונה הם וכלל כוחות צה"ל שהיו בגזרה שברו כמה שיאים: 34.5 ק"ג סמים ו-239 אמצעי לחימה נתפסו. נורו 58 פגזים כתגובה לפעילות מלבנון ובוצעו ארבע תקיפות. וכמובן, בוצעו 677 פעילויות במובלעות לאורכה של הזירה כולה, בהשוואה ל-400 פעולות שבוצעו בשנת 2021.

"אני אמנם מ"פ אחד בכל הצבא - אבל אני באמת מאמין שאני חלק משרשרת ארוכה המאפשרת להגן על אזרחי מדינת ישראל", מדגיש רס"ן וויס, "האקט של חציית גדר הוא מורכב ולכן הוא אוטומטית מסוכן יותר מדברים אחרים. אבל כל פטרול, כל תצפית, כל מארב - מקשים על חיזבאללה לממש את האיומים שלו, ומגבירים את המוכנות שלנו למלחמה. בכל פעולה ישנה אמירה, ואמירה חשובה".

"הפלוגה כיחידה, ובכלל כל הכוחות בצה"ל הגיעו השנה לשיא בפעולות שמעבר לגדר - אלו אינן פעולות טריוויאליות, במיוחד כאנשי מילואים שמשאירים מאחור את הבית, העסק והילדים", מסכם רס"ן וויס, "אנחנו אלה שחווינו על בשרנו את האיומים של חיזבאללה לפני 16 שנה ואנחנו אלו שמבינים שהכלל, הביטחון, המדינה - אלו דברים שגדולים מאיתנו. בסוף, כשאני מסתכל על ההתנהלות של החברים שלי מאחורי הגדר, לא נותר לי אלא להיות גאה בהם".