595 הראו לנו איך זה נראה מקרוב - ועם רחפן
ב-595 זה ברור לכולם - צריכים אחד את השני כדי לעמוד במשימת ההגנה על גזרת הצפון: מהחיילות בחמ"ל התצפית ועד ללוחמי ולוחמות האיסוף הקרבי. אבל איך נראה שיתוף הפעולה הזה שעומד למבחן בכל יום? ומה זה אומר לסגור מעגל בעזרת רחפן? בביקור קצר על קו הגבול מצאתי את התשובות
סביר להניח ששמעתם במהלך המלחמה, ובייחוד בשבועות האחרונים, מספר לא מבוטל של ידיעות על השמדת תשתיות טרור, סגירות מעגל וסיכולים בגזרה הצפונית. אבל מי הכוח שעומד מאחורי פעילויות מהסוג הזה, ומה מאפשר לו לפגוע במדויק באויב?
אחרי נסיעה ממושכת בעליות התלולות של רמת הגולן, אני מגיעה ליעד - שטח פתוח באמצע שום מקום. משמאלנו שדה מוקשים, ומימין מרחבים בלתי נגמרים, שממשיכים עד מעבר לגבול. עוד לפני שאני מספיקה למצמץ, לוחמות האיסוף של גדוד 595 קופצות מרכב הסוואנה ומתחילות להקים ולהרכיב את ציוד הלחימה הייחודי להן, הרחפנים.
אוספות, תוקפות וחושפות
"אנחנו מתמחות בשני סוגים של פעילויות", מספרת לי סמל ענבל, לוחמת בגדוד, "איסוף אופקי באמצעות משקפות ומערכות חשיפה, ואיסוף אנכי - שמתבצע על ידי רחפנים".
את המשימה שלשמה הן כאן, אי אפשר לחשוף. ניתן רק לספר שתוך שעות בודדות מרגע הגעתן לשטח, הן משלימות אותה בהצלחה. "בפעילות מהסוג הזה, אנחנו באות עם הוראות ברורות מאוד - ויודעות על מה עלינו להסתכל ומה לבדוק", היא מסבירה, "אז אנחנו מקימות את האמצעים הרלוונטיים, מסתכלות על האיתורים החשודים, קולטות את המידע ומעבירות אותו למי שצריך".
לפני מספר שבועות, הוסמכו הלוחמים והלוחמות בגדוד למשימה נוספת - תקיפה באמצעות רחפן. "זה קורה באמצעות התקן ייעודי שמתלבש על הכלי, ואליו ניתן להוסיף רימון", מפרטת סמל ענבל, "מדובר במכפיל כוח משמעותי שמאפשר לנו לסגור מעגל ללא סיוע ארטילרי או אווירי".
אבל גם במשימות מהסוג הזה, הן ממש לא לבד במערכה. "תמיד נמצאות לצדנו התצפיתניות בגדוד", מחדדת סג"ם קארין, מפקדת צוות הלוחמות, "בכל פעילות אנחנו מדווחות להן מה אנחנו רואות בזמן אמת, ויוצרות יחד תמונת מצב מקיפה".
אילוסטרציה
"שיתוף הפעולה הכרחי", היא חוזרת ומדגישה - מסיבה מובנת: "אנחנו כלוחמות לא תמיד נמצאות על הגבול. לכן, בלי התצפיות שממוקמות על הקו וצופות בשטח האויב מסביב לשעון, או הרחפן שנע באוויר ומתחקר תנועות חריגות - ההגנה על הגזרה לעולם לא תהיה שלמה".
שולטות בגזרה
על מנת שיכירו את האזור כמו את כף ידן - חיילות החמ"ל עוקבות אחר אותה החלקה בדיוק מיום גיוסן ועד השחרור, 7/24. "תצפיתנית בחטמ"ר ההרים היא האוטוריטה לגזרה", מבהירה סרן מאיה, מ"פ תצפיות בגדוד, "אין משימה שהלוחמים יוצאים אליה בלי לעבור קודם כל דרכנו".
"לא מזמן, היה מבצע לאיסוף מידע ממוקד על אחד הכפרים של האויב", היא משחזרת, "בתור מי שנמצאות כאן תמיד, ידענו להסביר לצוותים בשטח איך נראית השגרה שם, לפרטי פרטים. בכל פעם שהלוחמים זיהו משהו חשוד, הם עלו מולנו בקשר באופן מיידי - כדי לדעת האם מדובר באירוע חריג או לא".
כשסרן מאיה מלווה אותי לתוך החמ"ל, ששולט על גזרות ערער והר דב, האווירה משתנה ברגע. מהשקט המאפיין כל כך את פסגת הר החרמון, לשיח בלתי פוסק בין התצפיתניות בעמדות השונות. בתום סיור קצר, נשמע פתאום קול מתוך מערכת הכריזה, המתריע שנכנסנו לכוננות ספיגה.
תוך שניות החדר משתתק, וניתן לשמוע רק קריאות של חיילות המתארות מה קורה בגזרתן בזמן אמת. כשהתמונה מתבהרת והאיום מוסר, מודיעים שאפשר לחזור לשגרה - ומשחררים אותי לדרכי. בנסיעה חזרה, אני מקבלת הודעה על סגירת מעגל נוספת בגזרה הצפונית. הפעם, אני יודעת בדיוק מה זה אומר.
הפרטים בכתבה אושרו על ידי גורמי ביטחון מידע וצנזורה