"תפקידנו הוא לנגן את המנגינה של הרוח - להחזיק את התקווה גם כשהכול חשוך"

מפרוץ המלחמה אני מרגיש עד כמה הרבנות הצבאית היא לב הרוח של צה"ל. אנחנו נמצאים שם בכל שעה וגזרה - רגע לפני הכניסה לקרב, במהלך הלחימה ובסופה. לפעמים זו שיחה פשוטה, ולפעמים רגע של אמונה מול פחד. תפקידנו הוא לנגן את המנגינה של הרוח - להחזיק את התקווה גם כשהכול חשוך.

לכל הטורים האישיים של המפקדים.

בתחילת המלחמה חוויתי דיסוננס קשה. הצטרפתי לגדוד שהיה בערב מורל לפני כניסתו לעזה, אלו היו רגעים של שמחה ואחדות, פתאום קיבלתי שיחת טלפון על חייל שנהרג. נאלצתי לעזוב את השמחה אל עבר עולם של כאב. המעבר הזה בין חיים למוות, ובין חיוך של לוחם ללוויה של חלל - הוא לב המורכבות כרב צבאי. 

הרבנות הצבאית חוותה מראות קשים, הרוח לא תמיד באה בקלות, אך דווקא אני תמיד נזכר בדבריו של ויקטור פרנקל: "מי שיש לו למה שלמענו יחיה, יוכל לשאת כמעט כל איך". ככל שהאדם מבין את המשמעות לעומק, הוא מקבל את הכוח. כך גם כשחייל יודע למה הוא נלחם - על הבית, המשפחה והעם - הוא גם יודע כיצד להמשיך.

בחנוכה 2023, בנר החמישי, הייתי עם אוגדה 36 בשג'עייה. באותו היום איבדנו תשעה לוחמים, ביניהם סא"ל תומר גרינברג, מפקד גדוד 13 של גולני דאז, שרק שבוע קודם לכן צילמנו יחד סרטון איחולים לחנוכה. בנר השמיני הדלקנו נר עם החנוכייה המפורסמת של יד ושם במפקדת האוגדה באורים - רגע של אור בתוך החושך. ההבנה של המשמעות נתנה את הכוח להמשיך למרות הכול.

המלחמה הביאה איתה גם התחדשות. הקמנו תחנת איסוף חללים ניידת בפיקוד הצפון, פיתחנו סוכה טקטית לשטח, ספרי תורה ניידים ופתרונות נוספים שהותאמו ללוחמים בשדה הקרב. זו מרבית מהאחריות שלנו - לדאוג לנפש ולרוח.

בכל ימי הלחימה ליווה אותי הפסוק: "לדוד ה' אורי וישעי…" הוא מדבר על אם תקום עליי מלחמה, בזאת אני בוטח - בעם, בצבא וברוח. ראינו מראות קשים מנשוא, אבל בזכות האמונה, המשמעות והאחדות - נמשיך לנגן את מנגינת הרוח, גם כשהכול שקט.

 סא"ל הרב ר', הרב הראשי של פיקוד הצפון

לכל הטורים האישיים של המפקדים.