595 'אספו' את כל הצוותים, מגבול סוריה ועד לבנון - לתרגיל גדודי ראשון מסוגו

אם יש דבר שאליו לוחמי ולוחמות גדוד האיסוף 595 התרגלו בשנים האחרונות, זו העובדה שכמעט אף פעם לא כולם נמצאים באותו המקום. צוות אחד עשוי להיות במשימה במרחב החיץ בסוריה, אחר בעמדת תצפית בגבול לבנון, ושלישי בכלל בדרכו לפעילות אחרת, עמוקה לא פחות.

לפעמים מפרידים ביניהם קילומטרים בודדים, ולעיתים גזרות שלמות. כל פלגה, צוות ותפקיד בכוח עונים על צורך מבצעי אחר לגמרי.

זו גם הסיבה שהמחזה ה'סטנדרטי', לכאורה, שנראה השבוע ברמת הגולן - היה חריג למדי. בזה אחר זה, הוקפצו כל צוותי היחידה ותוך שעות ספורות כבר נפרסו לאורך הגבול, בדרך לתרגיל שמטרתו לחבר מחדש את חלקי היחידה לתמונה אחת, רחבה הרבה יותר.

"גדודי איסוף לא בנויים לפעול כיחידה אורגנית שלמה", פותח סגן ל', מפל"ג ב' ביחידה, "בדרך כלל בזמן פעילות אנחנו מתפצלים ככה שחלק תחת אוגדה ואחרים תחת חטיבות שונות. כל צוות מקבל משימה המתאימה ליכולות שלו. דווקא בגלל זה היה חשוב לתרגל הפעם את כל המסגרת. למעשה, תרגיל גדודי מהסוג שנערך השבוע, לא התקיים כבר שנים".

כדי לתפוס את ייחודו של האירוע, צריך קודם להבין איך נראית העבודה שלהם ביום-יום. בניגוד לגדוד חי"ר שמתמרן ככוח אחד, ב-595, יחידת הבסיס היא הצוות המצומצם. לכל לוחם ולוחמת תחום מומחיות מוגדר - מהסוואה והפעלת אמצעי איסוף ועד קשר ואבטחה.

גם בין הצוותים עצמם יש הבדלים. לכל אחד ייעוד ויכולות משלו, ובהתאם לכך הוא מקבל את המשימה. "אנחנו כוח מאוד קטן ואפקטיבי, שמיועד למטרות מאוד ספציפיות", מתאר סגן ל', "מפק"ץ איסוף, למשל, עובד בצורה עצמאית מאוד בשטח. הוא מקבל משימה, חוקר אותה, מחליט על אמצעים ושיטה - ומוציא אותה לפועל".

לעיתים התהליך כולו מתרחש בתוך שעות בודדות. עם קבלת ההקפצה והיעד, מתחיל נוהל קרב מהיר: "ניתוח השטח, בחירת נקודת הפעולה, התאמת האמצעים ותכנון הדרך שבה יצליחו להתקרב מספיק כדי לראות - בלי שמישהו מהצד השני יבחין בנוכחותם".

היכולת להיטמע בשטח, הפכה עם השנים לאחד מסימני ההיכר של היחידה. לפעמים מדובר בהפעלה מתוך מוצב או מתוך אזור אסטרטגי, ובפעמים אחרות הם נדרשים להגיע רגלית לנקודה נסתרת ולהפוך, כמעט פשוטו כמשמעו, לחלק מהנוף.

והמראה שנגלה לעיניהם, לא פעם הופך לבסיס לפעולה נרחבת בהרבה. "אנחנו לא 'מסתפקים' רק באיסוף", מבהיר המפל"ג, "היחידה מחזיקה גם ביכולות המאפשרות לה לסגור מעגלים על מטרות - לעיתים באמצעות גורמי אש נוספים ולעיתים באופן עצמאי".

מאז שבעה באוקטובר, פעל הגדוד כמעט בכל זירה שבה נדרש - מעזה, דרך לבנון ועד סוריה. סגן ל', שהיה עוד בהכשרה עם פרוץ המלחמה, הספיק מאז לפעול בגזרות לחימה שונות ולראות מקרוב כיצד משימה אחת משתנה בהתאם למה שקורה עשרות קילומטרים ממנה.

מבחינתו, רגע השיא ביחידה נרשם עם כניסת הכוחות למרחב החיץ בסוריה: "כשנמצאים עמוק במרחב, גם האיומים נראים אחרת, וההיכרות של 595 עם הגזרה הפכה לכלי משמעותי".

וכך, ביום ראשון בשעות הבוקר, ללא כל הקדמות או הכנות מראש, הוא החל: "הצוותים הוקפצו לעמדות לאורך הגבול וקיבלו תרחיש פתיחה - ניסיון חדירה לשטח ישראל. תוך זמן קצר הם נדרשו לפרוס אמצעי איסוף, לזהות את ה'אויב', להעביר מודיעין ולכוון אש לעבר שטחי אימון מוגדרים, בשילוב מרגמות וארטילריה ככלי עזר".

ככל שהשעות חלפו, התרג"ד התגלגל למערכה מעמיקה הרבה יותר. לפי הסיפור המבצעי שנבנה מראש, האוגדה נכנסה למצב 'התקפה', והצוותים קיבלו משימות חדשות בעומק האויב. חלקם יצאו לתנועה של עשרות קילומטרים כשהציוד כולו על גבם, בעוד אחרים הגיעו לנקודות בהן נדרשו להיטמע בשטח, להקים עמדות מוסוות ולהפעיל אמצעי תצפית והכוונה לעומק - מבלי לחשוף את מיקומם.

"בלילה, כשהחשיכה הפכה מבחינתנו ליתרון, היקף המשימות התרחב. וביום השלישי, לאחר ש'חוסלו' מפקדים ומתחמים שאיימו על הכוחות, הוחלט להקדים את השלב הבא", הוא מכריז. כל הצוותים התכנסו, נערך אישור תוכניות, המשימות חולקו מחדש, והם יצאו פעם נוספת לשטח, כל צוות ליעד שלו.

ובזמן שהלוחמים נעו קדימה, גם מאחורי הקלעים התנהל תרגיל שלם בפני עצמו. הפלס"ם, התצפיות הנייחות, גורמי המודיעין והפיקוד נדרשו לתפקד כאילו מדובר באירוע אמת: לפתוח רשתות קשר ייעודיות, לרכז את המידע שמגיע מהשטח, להעביר אותו לדרגים הרלוונטיים ולדאוג שהצוותים יוכלו להמשיך לפעול גם אחרי ימים מחוץ לבסיס.

לפעמים, המבחן היה גדול כמו בניית תמונת מצב מודיעינית שלמה. ובפעמים אחרות - קטן כמו אירוע צידי באמצע תנועה, שבפועל עשוי לשנות את המצב מהר מאוד.

"אם ללוחם נקרע השלוקר בדרך, הוא צריך להגיע לנקודת אספקה ולקבל אחד חדש. אם אמצעי הפסיק לעבוד, צריך להבין איך מחזירים אותו לכשירות", מפרט המפל"ג, "אלה הדברים שבסוף מאפשרים לצוות להמשיך את המשימה".

"זה אמנם נשמע קטן, אבל זה בדיוק מה שרצינו ללמוד", מעיד סגן ל', "מרמת המג"ד ועד אחרון הלוחמים, כולם יצאו עם לקחים. איך מתנהלים בתמרון, איך מחזיקים צוות לאורך זמן, איך מנהלים את היחידה ואיך מדייקים את הדברים עד לרמת המיקרו".

אחרי כמעט ארבעה ימים מרגע ההקפצה, הסתיים התרגיל. "עצם זה שהצלחנו להוציא אותו לפועל", מסכם סגן ל', "מראה שאנחנו מסוגלים לקיים פעולות איסופיות והתקפיות בצורה עצמאית, וזה לא מובן מאליו בכלל. על רוב הדברים שעשינו לא נוכל לספר, אבל האימון הזה אולי מאפשר לראות קצת מי אנחנו ומה אנחנו מסוגלים לעשות".

ובסוף, מאינספור הפעילויות והמבצעים בשנים האחרונות ובכלל, מה שהולך עם צוותי היחידה הוא עיקרון מרכזי אחד, בשבילו ועבורו הם עושים את הכול: "בשורה התחתונה, כשמשפחה ישראלית הולכת לישון בשקט בגבול הצפון או בכל חלקי הארץ, נדע שעשינו את שלנו. אז, ורק אז, נוכל להגיד שהצלחנו לגמרי".