כש-'9219' משלבים לראשונה כוחות עם 'החרב המתהפכת'

כמה ימים לפני שפורסם כי לוחמי 'עציוני' חיסלו מספר מחבלים חמושים במרחב האבטחה בדרום סוריה, חבריהם לחטיבה מגדוד המילואים 9219 (מוריה) היו בסיטואציה אחרת לגמרי. כך בין הר דב לחרמון, עברו תרגיל בו התאמנו, ממש כמו שחוו חבריהם לחטיבה בתחילת השבוע.

על קיומו של התרגיל גיליתי במקרה, כשהגעתי אל החטמ"ר. אבל מאותו הרגע, זה כבר עניין של דקות עד שאני בדרך לאחד מהשטחים ליד מפקדת החטיבה, שם יבצעו הלוחמים את שלביו האחרונים.

הערב מתחיל לרדת על ההרים, ורק בשעה 19:30 כשהגעתי לשטח אני פוגשת את לוחמי הגדוד. מסתבר שבעוד זמן קצר גם מסוקים יצטרפו, אבל מבחינתם - האירוע התחיל הרבה קודם.

יריית הפתיחה הייתה כששני מוצבים שמוכרים היטב לגדוד 'מוריה' מהפעילות בגזרה 'הותקפו': באחד מדמים פגיעת נ"ט, בשני ירי מרגמות. במהרה מתחילים לעלות בקשר דיווחים על נפגעים, והתרגיל עובר מיד מהשלב הטקטי אל הרפואי.

ברגע זה נכנסת לפעולה שרשרת שלמה: החובשים מעניקים טיפול ראשוני, המפקדים מנהלים את הזירה, הפצועים מועברים לתאג"ד, ומשם עוברים אל השלב בו הם מגיעים לנקודת החבירה. אליה, יגיעו בעוד דקות גם הצוות של טייסת 'החרב המתהפכת' (124), שמדמה את פינוי המוסק להמשך הטיפול.

"בתרגיל הזה, שנפתח כבר משעות הצוהריים המוקדמות, תרחשנו סיטואציה בה פועלת כל השרשרת הגדודית", פותח בזמן אמת מ"פ המסייעת של הגדוד, רס"ן (במיל') ר'. "זה אומר לפעול 'שלב שלב' - מהטיפול הראשוני של החובשים במוצבים, דרך התאג"ד והמטפלים של החטיבה, ועד החבירה עם כוחות חיל האוויר ופינוי המוסק".

מעבר לטיפול הרפואי, האירוע היווה הזדמנות נוספת לתרגל שוב את הדרך בה הם מתפקדים באירוע בסדר גודל כזה. "יש לנו מחויבות גם כלפי עצמנו, אבל קודם כל לחיילים שלנו. כשאנחנו חלילה נמצאים באירוע אמת, מורכב ככל שיהיה, הם הראשונים שעומדים לנו לנגד העיניים", הוא מפרט.

לדבריו, מטרת התרגיל היא לא רק לבדוק אם כל גורם יודע לבצע את המשימה שלו, אלא לחבר בין כל החוליות בשרשרת: "אם אירוע כזה קורה בזמן אמת, אין זמן ללמוד תוך כדי. כל אחד צריך לדעת בדיוק איפה הוא נמצא, מה הוא עושה ומתי הוא מעביר את האחריות לגורם הבא. התרגיל הזה נועד לבחון את זה".

עבור '9219' שנמצא בגזרה כבר כמה חודשים, מדובר גם בשיתוף פעולה ראשון עם טייסת 124. "דיברנו על זה הרבה, אבל עוד לא יצא לנו לתרגל שלא בזמן אמת", הוא מודה, "והיום אנחנו מנצלים את ההזדמנות הזו כדי ללמוד על שיתוף הפעולה, על התהליכים שעושים, ועל ניהול הזמנים שלנו בתור חטיבה וגדוד. כל תרגיל כזה מכין אותנו לרגע בו כל זה כבר לא יהיה תרגיל".

תמונת ארכיון

כשהמסוק נוחת, תוך רגעים ספורים כבר רצים הלוחמים בקבוצה לעבר המקום ונושאים אלונקות - הם מתרגלים פינוי. "הלוחמים ממש עולים פיזית על המסוק ונעים איתו, הכול במטרה שיבינו כמה הדבר הזה דינמי, ובעיקר משפיע עמוקות על התוצאה של הקרב, ההיתקלות או ההתקפה".

על הרגעים בהם חוו את מורכבות הלחימה בצורה מוחשית, ממש לא מדברים הלוחמים מחלל ריק. "אנחנו עכשיו בסבב השישי שלנו", מונה המ"פ, "הוקפצנו כבר ב-7 באוקטובר לצפון, משם עברנו לתמרון בדרום לבנון עם אוגדה 36 באזור יארון ועייתא א-שעב, אחר כך ירדנו לדרום, ועכשיו אנחנו פה, באזור הר דב".

כשאני שואלת איך בכלל נראית שגרה בגזרה שכזאת, הוא מחייך. "אין פה באמת", מציין רס"ן (במיל') ר', "הפעילות שלנו מאוד דינמית, אנחנו מצד אחד מגינים על המוצבים ועל מרחב האבטחה, אבל במקביל יוצאים לפעילויות עומק כדי לאתר ולהשמיד תשתיות של חיזבאללה".

אך הדואליות הזו, היא ממש לא חד פעמית. "רק לאחרונה השתתפנו בפעילות שבה אותרה והושמדה מנהרה בגזרה. זה בדיוק השילוב שמאפיין את הפעילות שלנו - גם להגן וגם לצאת קדימה ופעול במטרה להסיר ולמגר איומים", הוא מבהיר.

"הגזרות הן הכי קרובות שאפשר, אתה יוצא מהמוצב ורואה את אצבע הגליל וקריית שמונה. תזכורת נוספת ל'למה' שלנו - בסוף, אתה מסתכל ימינה ושמאלה ומבין שאין מישהו אחר שיעשה את זה במקומך, ועושה את זה בגאווה".

בדיעבד, עכשיו ברורה הסיבה שבחרו הלוחמים לסיים את סבב המילואים דווקא עם תרגיל כזה. "אנחנו עושים הכול כדי לוודא שכאשר הקריאה הבאה תעלה בקשר ונצטרך לתפעל אירוע, כל אחד ידע בדיוק מה מקומו בשרשרת, וזמן הפינוי - יהיה קצר ככל האפשר".